תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 14

 
 
 
 
 תרגום מכתבי באפט , שנת 1984.
 
באפט ממשיך במשנתו מה החברה צריכה לעשות עם הרווחים שלה ועם ההון שלה.

 

 


כשבאים לבדוק בחברה האם היא צריכה להשקיע מחדש את הרווחים או לחלק אותם כדיבידנדים לא מספיק רק לבדוק את הרווחים המצטברים בשנים האחרונות מול ההון המצטבר בשנים האחרונות בגלל שהיחס הזה יכול להתעוות ממה שקורה בתוך הליבה של העסק.
 

עסק שיש לו ליבה מאוד מוצלחת שיודעת לייצר כסף גם בתקופה של אינפלציה לא צריך להזרים הרבה כסף לתוך ההון העצמי של החברה ועדיין שיעור התשואה על ההון שלו ישמר גבוה. (כפי שזכור לכם בוודאי דנו בזה בנספח המוניטין והפחת במכתב לפני שנה.)

 

אבל גם לעסק כזה , אם הוא לא חווה צמיחה בשיעור מאוד גבוהה , צריכה להיות אפשרות שתאכל את כל הכסף שהוא מייצר – כי אחרת יישארו לו עתודות מאוד גדולות של כסף זמין ובזמנים של אינפלציה ברור שעתודות כאלו הם לא דבר בריא.


אם הכסף הזה מושקע שוב בחברות בעלות שיעור תשואה להון מאוד נמוך התוצאות הסופיות של החברה לא יהיו כל כך טובות למרות שתוצאות העכשויות יראו ממש טוב.

 

הרבה עסקים שמראים בעקביות ולאורך שנים תשואה יפה על ההון העובד שלהם וגדילה מאוד יפה של ההון משקיעות חלק ניכר מהרווחים שלהם במקומות לא ריווחים בעליל ואפילו במקומות שהם בעצם מפסידים שם כסף.


למרות זאת בגלל שהליבה העסקית שלהם נראית נהדר וממשיכה לגדול בצורה יפה וטובה לאורך שנים לא רואים את הכישלונות שלהם בהקצאות ההון שלהם.

 הליבה הזו פשוט מסתירה את האמת המרה. (בדרך כלל רואים את זה כשחברה קונה עסקים אחרים בעלי כלכלה גרועה ) המנהלים של כאלה עסקים מדווחים על כך שהם למדו לקח חשוב מהשקעה כושלת ואז הם מחפשים לקחים חדשים…

הכישלונות כאלו רצים לתוך הידיים שלהם….

 

בשלשה מיקרים כדאי ורצוי להשקיע בחברה:

  1. הרווחים מושקעים בחזרה בחברה ויוצרים עוד ועוד תשואה.
  2. הרווחים מחולקים כדיבידנדים.
  3. הרווחים משמשים לקניית המניה בחזרה.

 

מנהלים של חברות טובות שמשיגות תשואה מאוד יפה להון אבל ההון הזה מבוזבז על ידי החברה על עסקים עם תשואה להון נמוכה צריכים לקחת אחריות על ההחלטות האלו ולא משנה עד כמה העסק הבסיסי פורח תחת ידם.

 

( גבי זי:

אז איך מזהים עסקים כאלו שהליבה שלהם מעולה , אבל מדיניות ההקצאת ההון שלהם היא פשוט אסון מתמשך?

 

דרך הדוחות.

רואים מה הם עיסקי החברה – איזה עסק הרוויח את הכסף , איזה עסק הוא "עסק הליבה" ,ואיזה עסק הוא מישני לחברה.

כמה הון הושקע בעסקים שאינם עיסקי הליבה של החברה וכמובן מה התשואה להון של העיסקים המישניים.)

 

בגלל שהתשואה להון של החברה או התאגיד נמדדת במשך שנים כך גם מדיניות הדיבידנדים לא אמורה להשתנות מרבעון לרבעון אלא להיות קבועה וצפויה מראש ללא שינויים מהותיים.

אם במשך תקופה רווחים שהיו ברי חלוקה בסופו של דבר לא חולקו למשקיעים , צריך לבדוק שזה היה משתלם למשקיעים לא לקבל אותם בצורה ישירה.

אם הרווחים הושקעו בצורה לא חכמה אז דאי שגם המנהלים לא יתוגמלו בחוכמה.

 

בואו ונחזור כעת לברקשייר ונבדוק את מדיניות חלוקת הדיבידנד שלה:


באופן היסטורי לכל דולר שברקשייר לא חילקה היה שווי שוק של יותר מדולר אחד. לכן בנסיבות כאלו עדיף למשקיעים לא לקבל את הכסף בצורה ישירה.

 

למעשה אם היינו מחלקים את הרווחים שלנו בשנים קודמות היינו גורמים לאסון כפי שנראה מיד.

צ`רלי ואני שלטנו ונהלנו 3 חברות:

ברקשייר , חברת הקמעונאות המורחבת

(Diversified Retailing Company)

ובלו צ`יפ.

 

כל שלשת החברות האלו מאוחדת כיום תחת ברקשייר. בלו צ`יפ שלמה דיבידנד מאוד קטן והשניים האחרות לא שילמו בכלל דיבידנד. אם החברות האלו היו מחלקות את כל הרווחים שלהם כדיבידנדים כמעט בטוח שכיום לא היה לנו כלל רווחים. וכנראה שגם לא היה לנו כלל הון עצמי.

כל חברה עשתה את הכסף שלה מעסק אחד בלבד:

בארקשייר – מטקסטיל.

חברת הקמעונות – מחנויות קמעוניות .

בלו צ`יפ – ממסחר בבולים.

 

שלשת אבני היסוד האלו של החברה שלנו שנבחרו בקפידה רבה על ידנו :

 (1)אמנם שרדו אבל בקושי הרוויחו משהוא.(2)התכווצו בגודל תוך כדי הפסדים.(3)התכווצו במכירות ל5% מהגודל המקורי שבו נכנסנו אליהם.

 

רק על ידי ניתוב הכסף שהתקבל מהם לאפיקים אחרים ריווחים הרבה יותר הצלחנו להינצל מהפסד מלא.

זה ברור שרק ההתמרה הזו היא מה שהצילה אותנו.

 

אנחנו מצפים שנמשיך להתמיר את הכסף שאנו צוברים לעסקים חדשים ריווחים וגם שנתחזק ונתמוך בצמיחת העסקים הקיימים למרות שכנראה כמו שדיווחנו בתחילת המכתב התוצאות של המאמצים הללו יהיו פחות ממה שהשגנו בעבר. כל עוד אנחנו מצפים שנייצר שווי שוק של יותר מדולר אחד על כל דולר שלא נחלק לכם אנחנו נמשיך להשקיע מחדש את הרווחים שלנו. ברגע שהמצב ישתנה נחלק לכם את כל מה שלא חיוני לעסק שלנו כדי להמשיך לרוץ.


כשנחליט את ההחלטות האלה נקח בחשבון את ההיסטוריה של הרווחים שלנו וגם את מה התחזיות שלנו לעתיד. בגלל שהשינוי משנה בודדת לרעותה הוא מאד גדול הסתכלות על שנה בודדת אינה מספיקה , לכן אנחנו מאמינים ש5 שנים הם טווח ראוי להסקת מסקנות כאלו.

 

התוכנית העכשווית שלנו היא להשתמש ברווחים כדי לבנות את ההון העצמי של חברות הביטוח שלנו מכיוון שרוב המתחרים שלנו מאוד חלשים פיננסית הם מסתייגים מהתרחבות כרגע. בנוסף אנו צופים שבשנת 1985 נפח מכירות הפוליסות יגדל לשיעור של 15 מיליארד דולר ביחס ל 5 מיליארד בשנת 1983. הנסיבות האלו יכולות ליצור עבורנו הזדמנויות רווח גדולות. ברור שאי אפשר להסתמך על התחזית הזו אבל היא בהרבה יותר טובה מהתחזיות שלנו בשנים עברו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *