תרגום מכתבי באפט – 1986 חלק 1

 
 
 
תרגום מכתבי וורן באפט מכתב סיכום שנת 1986.

חלק ראשון.

 

 

 

   

לבעלי המניות של ברקשייר התאוויי :

 

 

הרווח הנקי שלנו במהלך 6198 היה 492.5 מיליון דולר, גידול של 26.1% לעומת שנה שעברה.


במשך 22 השנים האחרונות (מאז קיבלנו את השליטה בחברה) ההון העצמי שלנו פר מניה גדל מ19.46 דולר למניה ל2073.06 דולר למניה. ממוצע מצטבר של 23.3%  בשנה.

 

בהקשר הזה גם המונה וגם המכנה של השבר הזה חשובים: (גבי זי: גם מספר המניות שנמצא במכנה וגם השווי הנקי שנמצא במונה ) כי השווי הנקי שלנו גדל ב 10600% ! ואילו מספר המניות שלנו עלה בפחות מ1%!.

 

 (כי בדרך כלל מספר המניות בחברה דינמי ומשתנה ואילו לבארקשייר יש מדיניות של שמירת המצב הקיים בכל הקשור במניות , רק לאחרונה ברכישת חברת הרכבות , המדיניות הזו השתנתה – גבי זי)

 

 

במכתבים הקודמים דיווחתי לכם שברוב החברות השווי בספרים (גבי זי: ההון העצמי של החברה ) שונה מהותית מהערך האנטרינזי שלה (גבי זי: סך הרווחים של החברה מהוון להווה) ואילו במקרה שלנו – המקרה של בארקשייר – ההון העצמי שימש במשך יותר מעשור כהערכה שמרנית וגסה לערך האנטרינזי של החברה.


(גבי זי: ההון של החברה היה שווה לערך הפנימי שלה פחות או יותר ).


 כעת המצב השתנה והערך של החברה חצה בצורה צנועה את שווי ההון של החברה. למרות שהיחס בין שני הגורמים הללו (גבי זי: הערך הפנימי וההון של החברה) נשאר פחות או יותר יציב וקבוע.

 

החדשות הטובות הן שבשנת 1986 הערך הפנימי שלנו כנראה שוב עלה על ההון העצמי שלנו. אני אומר "כנראה" כי ערך פנימי הוא ביטוי "רך"  במקרה שלנו כי שני גופים שיבדקו את הערך של החברה עלולים להגיע לתוצאות שונות של יותר מ10%.

 

חלק גדול מהשיפור בערך הפנימי של העסקים שלנו ביחס להון העצמי שלנו משקף בעצם את הביצועים המדהימים של מנהלי העסקים שלנו , בלומקין , גולדברג , הלדסמן , הגינס , ליפסי ורלף שצ`י. כולם שיפרו את הריווחיות של העסקים שלהם בצורה דרמטית ללא שימוש בהון נוסף , חוץ מתעשיית הביטוח.

 

ההישגים האלו בונים ערך כלכלי או "מוניטין" שלא ניתן לראות אותו בתוך המאזנים שלנו וגם לא בהון העצמי שלנו. ב1986 הגידול בערך הלא מתועד הזה היה פשוט יוצא מן הכלל.

 

עד כאן לחדשות הטובות.


החדשות הרעות הן שהביצועים שלי לא היו טובים כמו של המנהלים שלנו.


בשעה שהם עשו סופר עבודה טובה בניהול העסקים שלהם לא הצלחתי להשתמש בצורה המיטבית בהון שהם יצרו.

 

לצ`רלי מונגר ולי יש בעצם שני עבודות.

עבודה אחת היא לשמור על המנהלים האלה שימשיכו לעבוד ולתפעל את העסקים שלנו.

וזאת לא עבודה כל כך קשה.


המנהלים האלה בדרך כלל כבר מגיעים עם העסק כשאנו קונים אותו. הם כבר הפגינו את הכישרון שלהם במגוון נסיבות כלכליות ועסקיות. הם כבר היו כוכבים הרבה לפני שהכירו אותנו והתרומה העיקרית שלנו הייתה לא להפריע להם.

 

הגישה הזו היא אלמנטארית:

אם התפקיד שלי היה לאמן נבחרת גולף וג`ק ניקלוס או ארנולד פלמר (שני כוכבי גולף עצומים בשעת כתיבת המכתב – גבי זי) היו מסכימים לשחק בקבוצה שלי – אף אחד מהם לא היה מקבל ממני הוראות כיצד לחבוט בכדור.

 

חלק ממנהלי המפתח שלנו עצמאים לחלוטין (אנחנו מקוים שכולם יהפכו לכאלה ) , אבל זה לא מהווה איום על המשך התפקיד שלהם: כולם שם כי הם אוהבים את מה שהם עושים והם מתענגים על הרטט שהם יוצרים בביצועים יוצאי דופן.

 

(סיפור שממחיש טוב את הנקודה הזו של אהבת המקצוע היא על חייט קתולי שחסך כל חייו כדי לעלות לרגל לוותיקן.

לבסוף הוא הצליח לעלות לרגל.כשהוא חזר כל הקהילה שלו ערכה לכבודו מסיבה ענקית כדי לשמוע על הפגישה עם האפיפיור מיד ראשונה.

 כששאלו אותו עדת המאמינים איזה טיפוס הוא האפיפיור ?

 הוא לא בזבז מילה ואמר : "הוא 44 מדיום". )

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *