תרגום מכתבי באפט 1987 – חלק 22

 

 

 

 

עוד קטע חובה שמסביר היטב את מדיניות החוב האמתית שצריכה להיות למשקיעי הערך.

מתי להיכנס למינוף ומתי לצאת ממנו.

תרגום מכתבי וורן באפט , מכתב שנת 1987 , חלק 22.


הסיבה למדיניות שלנו בנושא המינוף והחובות היא לא תוצאה של גיל מתקדם או עושר : המדיניות שלנו קבועה כבר לאורך השנים.

למרות זאת אין לנו פוביה מחובות. אנחנו מסכימים ללוות כסף כאשר אנחנו מאמינים שגם במקרה הגרוע ביותר נוכל להחזיר אותו בקלות ללא שום איום על קיומה של בארקשייר.

כאשר אנחנו מנתחים מה סכום החוב הזה (- שבו אנו יכולים לעמוד ללא כול בעיית קיום) אנחנו מסתכלים על החוזק שלנו שישרת אותנו מאוד יפה בשעת משבר למשק האמריקאי: הרווחים של בארקשייר מגיעים ממגוון מקורות שונים ומשונים , כול העסקים שלנו כמעט ולא צריכים הון נוסף שיושקע לצורכי תפעול.

מבנה החוב שלנו בנוי היטב (גבי זי: כלומר קל לנו להחזיר אותו בכל מצב) ובנוסף יש לנו אחוז מאוד גבוהה של כסף נזיל. זה ברור שיכולנו לעמוד ביחס חוב להון גבוה יותר ממה שיש לנו כעת.

האספקט של מדיניות החוב שלנו דורשת הערה נוספת:

בניגוד להמון עסקים בעולם אנחנו מעדיפים לעבוד בתצורה של צפייה למצב הפיננסי מאשר לתצורת עבודה של תגובה למצב הפיננסי. עסק משיג את התוצאות הפיננסיות הטובות ביותר כאשר הוא מתנהל בשני הצדדים של המאזן. המשמעות של זה היא התשואה הגבוהה ביותר האפשרית על המאזן מצד אחד ומצד שני התשלום הנמוך ביותר האפשרי על החוב.

זה היה מאוד נוח אם ההתקדמות בשני החזיתות הייתה מתרחשת במקביל. במציאות ההיפך הוא מה שקורה בפועל: כאשר הכסף מאוד מאוד יקר (גבי זי: ישנם ריביות גבוהות על הכסף או שקשה להשיג כסף ולא בגלל הריבית אלא בגלל אי הוודאות ששוררת בתקופה כזו של מחירי ריצפה בשעת משבר עמוק) אז גם אפשר לקנות את הזדמנויות ההשקעה הטובות ביותר ממש בזול.

ולהיפך , כאשר הכסף מאוד מאוד זול (גבי זי: כאשר הריביות על ההלוואת מאוד נמוכות – כמו בימים אלו – סוף שנת 2010 , וגם מבחינת תנאי השוק קל יחסית ללוות כסף מהבנק) אז מחירי המניות הטובות עולים לשמים.

לכן המסקנה שלנו היא: הרבה פעמים פעולות בצד החובות של המאזן צריכה להילקח באופן עצמאי מצד ההון של המאזן. (גבי זי: כלומר צריך לקנות את החובות ללא קשר למצב ההון העצמי – למצב הרווחים.)

המצב שבו כסף זול או כסף יקר הוא אף פעם לא ברור בכול נקודת זמן.

מכיוון שאין לנו שום יכולת לנבא את אחוזי הריבית בעתיד ולדעתנו גם אף אחד אחר לא יכול לנבא אותם… לכן המדיניות שלנו היא כזו :

אנחנו פשוט לווים כסף כול פעם שהתנאים נראים לנו נוחים ללוות כסף ואז אנחנו מקווים שגם יהיה לנו מה לעשות בכסף – השקעה או רכישה אינטליגנטית – וכמו שציינו ההזדמנויות האלו מתרחשות דווקא כשהתנאים לא נוחים להלוואות והכסף הופך להיות מאוד יקר או ששוק החובות הופך להיות מאוד מעיק.

(גבי זי: באפט לא משתמש במכתב במילים שהכסף יקר  – הוא משתמש במילים מעיק ולוחץ או הדוק –  oppressive  או  tight .  כלומר זה לאו דווקא מצב בו הריביות גבוהות אלא מצב שבו לא נוח ללוות כסף בגלל אי וודאות כלכלית בגלל משבר חמור או בגלל שהריביות גבוהות. אני בחרתי לתרגם את זה ככסף יקר , אבל המשבר האחרון בשנת 2008 הוכיח שההזדמנויות הקנייה הגיעו – לא כשהכסף הפך להיות יקר אלא כשהייתה בעיה להשיג כסף… בגלל חוסר הוודאות הכלכלי ששרר בתקופה. אמנם הריביות היו מאוד נמוכות גם כשמחירי המניות ירדו לריצפה בגלל המשבר אבל להשיג כסף בתקופה ההיא הפך למשימה מעיקה באמת. )

העיקרון המנחה שלנו הוא: אם אתה רוצה להרוג פיל מאוד נדיר שנע במהירות גדולה – אתה צריך תמיד לשאת איתך נשק טעון…

הגישה הזו של "תלווה עכשיו כסף , קנה או בזבז אחר כך " גובה בטווח הקצר מחיר מסוים.

לדוגמה: אנחנו מרווחים עכשיו כ6.5% על 250 מיליון דולר  שלווינו בשיעור של 10%! הריבית הזו מסתכמת בסכום של כ 160,000$ בשבוע!!

המחיר הזה לא חשוב בעינינו ולכן הוא לא  יגרום לנו למתוח את עצמנו כדי לרכוש חברה או מניה או לקנות משהו שנותן תשואה גבוהה בטווח הקצר . אם תוך חמש שנים נמצא את הפיל שבו אנו מעוניינים אזי ההמתנה הזו הופכת להיות משתלמת.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *