תרגום מכתבי באפט 1989 חלק 13

 

 

 

אנחנו לוקחים את הסיכון בביטוחים החוזרים יותר מכול חברה אחרת , (גבי זי: בארקשייר מסוגלת לבטח לקוח ביטוח חוזר לאחר שכבר קרה ארוע המחייב תשלום של חברת הביטוח ) בגלל הסיבות הבאות: – יש לנו מעל 6 מיליארד דולר של רווחים מחברות הביטוח שלנו – החברה השנייה בגודלה בארה"ב.

והסיבה השניה – אנחנו לא בודקים את הרווחים שלנו בצורה רבעונית או אפילו שנתית. הדבר היחיד שמעניין אותנו הוא שהחלטות הביטוח שמובילות לרווחים הללו יהיו הגיוניות.

זה ברור שאם אנחנו כותבים ומוכרים ביטוחי קטסטרופות  על סך 250 מיליון דולר ישנה סבירות לכך שנפסיד את כול הסכום הזה ברבעון אחד  , ההסתברות לכך נמוכה אך היא אינה אפס. אם זה יקרה ההפסד שלנו אחרי מס יהיה 165 מיליון דולר. למרות שזה הרבה כסף הנזק העיקרי יהיה לגאווה שלנו ולא לעצם הקיום שלנו.

מעט מאוד הנהלות של חברות ביטוח מתנהלות כמונו בנקודה הזו. הם בדרך כלל כותבים ביטוחים בתנאים שיאפשרו להם להרוויח סכום מאוד מאוד קטן על ההון שלהם , מצד שני הם לא מוכנים  להיות חשופים להפסד רבעוני גדול מאוד ( – כפי שאנחנו מוכנים ,)  גם אם האסטרטגיה שמאחורי ההפסד הזה תוביל אותם לרווחים מעולים במשך הזמן.

אני יכול להבין את החשיבה שלהם: מה שטוב לבעלי המניות לא טוב בהכרח למנהלי החברה…

למזלנו הטוב צ'רלי ואני בעלי בטחון בעבודה שלנו שאנחנו יכולים לראות את הדברים כפי שבעלי המניות שלנו רואים אותם. אנחנו מוכנים להראות כטיפשים כול עוד אנחנו לא מרגישים שנהגנו כטיפשים.

שיטת הפעולה שלנו הפכה אותנו לכוח יציב בתעשייה. כשאין כסף בתעשייה אנחנו מזרימים כמויות עצומות של כסף , אבל כשאין מחסור בביטוחים בשווקים אז אנחנו הופכים להיות פחות תחרותיים. אנחנו פועלים כך כי אנו מאמינים שזו הדרך הריווחית ביותר וההגיונית ביותר. הפעילות שלנו גורמת לשוק להיות יציב.

כרגע יש לנו סכום עצום של כסף פנוי להשקעות – FLOAT  . התנאים האלה ייצרו לנו בעתיד הרבה כסף כפי שקרה לנו בשנת 1989.

ההפסדים החיתומיים שלנו צריכים להיות נסבלים והרווח שלנו כתוצאה מהשקעות הכספים העודפים גדול. כשהמצב הנוח הזה מתדרדר כמובן כשכספי ה FLOAT  נעלמים.

בנקודה מסויימת בעתיד נוכל שוב לכתוב ביטוחים ריווחים בכמויות עצומות וצוות המנהלים שלנו בראשותו של מייק גולדברג ימשיכו לייצג אותנו כהלכה.

תרגום מכתבי באפט – 1989 חלק 12

למרות זאת התיאבון שלנו לביטוחים ריווחים עדיין קיים, וכפי שתראו מהסיפור הבא שהתרחש השנה:

חברות ביטוח נוהגות לקנות ביטוח ספציפי על אירוע בודד   – CAT COVERS–   כדי להגן על עצמם מפני קטסטרופות כמו הוריקן או טורנדו שיכול לגרום להפסדים בהמון פוליסות.

הביטוח הזה מתרחש כאשר המבטח אינו מעוניין להפסיד יותר מ 10 מיליון דולר באירוע מסוים ולכן הוא יחתום על חוזה שיבטיח לו את תקרת התשלום הזה באמצעות העברת הביטוח למבטח משנה:

כשהאירוע מתרחש והנזק הוא למעלה מ 10 מיליון דולר – חברת הביטוח משלמת את ה 10 מיליון דולר הראשונים שאותם הסכימה לשלם ואילו מבטח המשנה  ישלם 95% מהיתרה שמעל סכום הביטוח (גבי זי: כלומר את סך הנזקים שמעל 10 מיליון דולר) .

החוזה מחייב את חברת הביטוח לשלם למבטח המשנה 5% גם מהשכבה שמעל לסכום ההתחלתי (גבי זי: גם על ה 10 מיליון דולר הראשונים המבטח משלם 5%) כדי שגם למבטח יהיה אינטרס להנמיך את גובה הלהבות בכול רמת סיכון.

החוזים הללו בדרך כלל בעלי תוקף של שנה אחת , שמאפשרים חידוש של החוזה לשנה נוספת כאשר החוזה הראשוני מומש כבר , תמורת פרמיה נוספת. המטרה של החידוש הזה היא להגן על חברת הביטוח מפני תביעה נוספת.

משך הזמן של אירוע אחד כזה היא בדרך כלל 72 שעות , אז אם למשל התרחשה סופה שארכה ארבעה ימים המבטח יבקש כיסוי לאותם 72 שעות שבהם נגרם לו הנזק הגדול ביותר. נזקים שנגרמו לפני או אחרי הזמן 72 השעות – יתייחסו אליהם כאלו התרחשו באירוע נפרד.

ב 1989 ההוריקן הוגו יצר למעלה מ4 מיליארד דולר של נזקים בתוך המדינה וזאת לאחר נזק של 4 מיליארד דולר שהוא גרם באיים הקריביים – כ 72 שעות לפני כן.

לא זו בלבד , אלא שרעידת האדמה של קליפורניה שהתרחשה בתוך שבועות מסיום ההוריקן הוגו גרמה לנזקים שעדיין אי אפשר לאמוד , וגם זמן רב אחרי האירוע עדיין לא נדע מה בדיוק היקף הנזקים .

האירועים האלו גרמו להמון מבטחים ומבטחי משנה לקנות אוטומטית את החלק השני של חוזי הביטוח.

בשלב הזה מוכרי החוזים הללו כבר הפסידו המון כסף – וחלקם הפסידו כפול כסף בגלל החידושים של החלק השני של החוזה. (בגלל רעידת האדמה)

בהתחשב בהמון גורמים משתנים , העלות של חוזה כזה בדרך כלל משתנה בין 3% ל 15% מסכום הביטוח.

כבר הרבה שנים שאנחנו בודקים את התחום הזה והגענו למסקנה שהתמחור של החוזים הללו לקוי ולכן התרחקנו מאוד מחוזי ה    CAT COVERS.

אבל בגלל המצב החדש שבו המון מבטחים נשארו ללא ביטוח , ורוב כותבי החוזים מלקקים את הפצעים שלהם כרגע נוצר מצב של חוסר בכותבי חוזים מייד אחרי רעידת האדמה.

מחירי החוזים הפכו לפתע לאטרקטיביים מבחינתנו , בארקשייר הציע לבטח ניזקי קטסטרופות של עד 250 מיליון דולר , פרסמנו את ההצעה הזו ולמרות שלא כתבנו את כול הפוליסות שתכננו היו לנו כעשרה ימי עבודה מלאים בכתיבת פוליסות על סכום קרוב לזה.

היכולת שלנו לרשום כזה סכום גבוה של ביטוח שיכול להתרחש מחר מפרידה ביננו לבין כול מבטח אחר שקיים היום בעולם. נכון שיש עוד חברות שמסוגלות לרשום ביטוח על סכומים הגבוהים בהרבה – אבל הם עושות זאת רק כאשר הם יכולות לעשות את זה ביחד עם עוד חברות , אם הם לא יכולות לעשות את זה ביחד עם עוד חברות ביטוח הם פשוט נעלמות מהשוק.

המדיניות של בארקשייר שונה – ברגע שהפוליסה הופכת להיות משתלמת עבורנו אנחנו פשוט נכנס לעסקה הזו כול עוד אנו מניחים שהסיכון זהיר.

תרגום מכתבי באפט – 1989 חלק 11


 

 

קטע חזק שמסביר מתי תעשיית הביטוח נכנסת לזמן ריווחי ומתי לא , ובאנלוגיה לימים אלו ממש – כשחלקים גדולים מעם ישראל רץ לקנות אגחים של חברות טייקונים ללא יכולת אמיתית להחזיר אותם …

 

ברוב התעשיות מודדים את התפוסה או את המלאות של השוק במונחים פיזיים.

בתעשיית הביטוח התפוסה נמדדת במונחים פיננסים. זה בעצם אומר שזה נחשב "בסדר" לחברה לרשום ביטוחים בסכום של X דולרים כול עוד יש לה Yדולרים של שווי נקי.

בפועל הגבלות שהוטלו על חברות בשמירת היחס הזה הוכחו כלא יעילות לחלוטין. הרגולטורים , הברוקרים והלקוחות לא כול כך שמים לב לעובדה שחברות נוטות למתוח את המשאבים שלהם יתר על המידה. הם  גם משלימים עם העובדה שחברות נוטות להגזים בהערכת שווי המאזן שלהם.

כתוצאה מזה חברה יכולה לרשום המון פוליסות ביטוח על אף שאין לה או כמעט אין לה הון לעמוד בהתחייבויות  הללו. בשורה התחתונה כמות הפוליסות בתעשייה נקבעת בסופו של דבר רק על ידי מצב הרוח של המנהלים של חברות הביטוח.

כול זה מובן , ולא קשה לנחש מה יהיו ריווחי התעשייה במצב הזה. רווחים טובים יכולים להיות רק כאשר יהיה מחסור אמיתי בתפוסת הפוליסות. מחסור כזה יכול לקרות רק כאשר המבטחים יפחדו לבטח , חברות הביטוח מפחדות לבטח רק לעיתים נדירות ולא כרגע.

יש אנליסטים שטוענים שתקנות המס החדשות בתוספת לקטסטרופות האחרונות כמו הוגו (-ההוריקן) ורעידת האדמה שהתרחשה השנה בקליפורניה יגרמו למחירי הביטוח לעלות. אנחנו חולקים עליהם – כול הבעיות האלו עדיין לא גרמו למבטחים לעצור את התאווה שלהם לרשום פוליסות במחירים הנוכחיים.

לכן לדעתנו נפח גדילת הפרמיות לא יעבור את  ה 10% בשנת 1990 וזה כמובן אומר שהטרנד השלילי בתעשיית החיתום לא ייעצר.

התעשייה תישאר בתחום הרווחיות הממוצעת של העסק האמריקאי הטיפוסי כול עוד המחירים ימשיכו לטפס – בדיוק כמו בתעשיית הפלדה. 

הצרכים והדחפים לא קובעים את הרווח  בטווח הארוך , הכלכלה הפונדמנטלית היא זו שקובעת מה יקרה – וכול עוד תעשיית הביטוח לא מסרבת לבטח עסקים למרות מחירי ביטוח גבוהים נשאר במרחק גדול מהשינוי הכלכלי בתעשיה.

הפרמיה של בארקשייר צנחה השנה ל 150 מליון דולר מסכום של מיליארד דולר בשנת 1986 גם בגלל שאנחנו ממשיכים להתכווץ וגם בגלל שהחוזה שממנו קבלנו 7% מקרן הכבאות פקע השנה.

בכול מקרה זה לא משנה לנו – אין לנו אינטרס לרשום פוליסות בעלות צפי של הפסד כספי. חווינו כבר מספיק אכזבות בביצוע עסקאות שחשבנו שנרוויח בהם.

תרגום מכתבי באפט 1988 חלק 9




המשך הדיון על עסקי הביטוח של בארקשייר


ההשפעה המיידית והישירה מיוזמות החקיקה להגבלת מחירי הביטוח במדינת קליפורניה מאוד קטנה , וזה בגלל שעוד לפני היוזמה הזו זיהינו שאין כמעט אופציות לרווח בקליפורניה. למרות זאת הורדת מחירי הביטוח משפיעה רצינית על GEICO שבה יש לנו 44% , מכיוון שכ 10% מרווחי החברה באים מקליפורניה , ויותר מזה יתכן שהיוזמות והחקיקות האלו יתפשטו למדינות אחרות.

בכול מקרה אם המצביעים ימשיכו להתעקש לשמור על מחירים מאוד נמוכים של ביטוח בסופו של דבר חברות הביטוח יצטרכו לקבל מימון מהממשלה. בעלי מניות יכולים לסבסד את מחירי הביטוח רק לתקופה קצרה ולא לאורך זמן. רק משלם המיסים יכול לסחוב על גבו את העול הכבד של מחירי ביטוח נמוכים.

היות והרווחים מאוד קטנים בתעשיית הביטוח – לחברות הביטוח אין כמעט מוניטין כלכלי במאזנים לכן הם לא יפסידו הרבה כסף במקרה של סגירה או הלאמה , אבל  GEICO  שונה משאר החברות – אין לה כמעט הוצאות ביטוח ולכן גם הרווחים שלה מאוד גדולים ולכן גם המוניטין הכלכלי שלה מאוד גדול לכן במקרה של סגירת החברה היא תפסיד הרבה מאוד כסף. וגם אנחנו.

בבארקשייר בשנת 1988 נפח הפרמיות שלנו המשיך לפול (גבי זי: חברות הביטוח של בארקשייר מכרו הרבה פחות פוליסות. ) והוא ימשיך לפול בקרוב בגלל פקיעות החוזה שלנו עם קרן הכבאים שדרכה קבלנו 7% . ברבעון השלישי שלנו בשנה הבאה נראה חוסר של 85 מיליון דולר בעקבות ירידה בפרמיות הכתובות. למרות זאת סיום החוזה הזה לא ישפיע על הרווחים שלנו.

תוצאות הביטוח עצמן המשיכו להיות מעולות ב 1988 היחס המשולב שלנו עמד על  104 . הכספים שאנו מקצים לרזרבות (גבי זי: לטובת תביעות עתידיות ) ירדו זו השנה השניה באופן ניכר לאחר מחרוזת של שנים שבהם הם רק עלו ועלו.

כמות הביטוחים שנמכור בשנים הקרובות תלך ותרד כי כמות העסקים שמשתלם לבטח הולכת ויורדת. בבארקשייר אנחנו פשוט לא מבטחים אם שיעור הרווח לא מכסה את ההוצאות שלנו. יש לנו מספיק בעיות גם כשאנחנו כן צופים רווח על הפרמיה…

למרות ואולי בגלל נפח המכירות הנמוך –  הרווח שלנו הולך וגודל ביחס לתעשיה כולה. זה ברור לנו שיהיה לנו המון כספים פנויים להשקעה FLOAT  ביחס לנפח הפרמיות. בשנים 1988 1989 אנחנו מצפים שהיחס בין הכספים הצפים לבין הפרמיות יהיה פי שלוש יותר גדול ביחס לחברות ביטוח אחרות.

מתישהו בעתיד השווקים יוצפו בחברות ביטוח. זה אולי יגרום לקטסטרופה פיננסית אבל זה גם יכול לגרום לפיצוץ ( – חיובי מאוד) בעסק שלנו כפי שחווינו ב 1985 – בגלל חוסר יכולת לבטח  של חברות הביטוח קבלנו הרבה מאוד ביטוחים. בינתיים עד שזה יקרה נמשיך לשמר את המקצועיות שלנו ואת ההון שלנו , נשתדל לבצע כמה שפחות טעויות גדולות.

תרגום מכתבי באפט 1988 חלק 8

 

 

 

 


פעילות עסקי הביטוח


בטבלה מתחת מוצגת כמידי שנה תוצאות המפתח בתעשיית הביטוח:


היחס המשולב אחרי חלוקת דיבדנדים

אינפלציה שנתית ב %

שינוי שנתי בהפסדי הביטוח

השינוי בפרמיות שנכתבו ב%

שנים

106

9.6

6.5

3.8

1981

109.8

6.4

8.4

4.4

1982

112

3.8

6.8

4.6

1983

117.9

3.7

16.8

9.2

1984

116.3

3.2

16.1

22.1

1985

108

2.6

13.5

22.2

1986

104.6

3.3

7.8

9.4

1987 (מתוקן)

105.4

3.6

4.2

3.9

 (משוערך) 1988


היחס המשולב הוא כלל ההוצאות של חברות הביטוח חלקי סך המכירות  , יחס מתחת ל 100 מבטא רווח , יחס מעל 100 מבטא הפסד.

כאשר לוקחים בחשבון את הרווחים מהכסף המושקע – FLOAT – אז יחס באזור של 110 -107 אומר שאין הפסד ואין רווח. יחס מתחת ל 107 מבטא רווח.

מהסיבות שציינו במכתבים הקודמים אנחנו מצפים שההפסדים יגדלו בשיעור של כ 10% בשנה.

ההפסדים ילכו ויצטברו זה כמובן יגרום לכך שחברות הביטוח ילכו ויקטנו עד כדי מצב שבו מבוטחים לא יקבלו את הביטוח שהובטח להם.

 

ניתן לראות בטבלה שההפסדים בתעשייה כולה אכן גדלו השנה והטרנד הזה ימשיך כמעט באופן וודאי וכנראה שגם יואץ במימדים שלו לפחות בשנתיים הקרובות.

הביטוח ברכוש ותאונות הוא יוצא דופן בצורה חסרת תקדים: מדובר בתחום ריווחי באופן לא נורמלי והוא גם מאוד פופולארי.

 

אחת האירוניות הגדולות של בעולם העסקים היא , שעסקי ביטוח שאינם ריווחים בגלל מחירי ביטוח נמוכים ,  מוצאים את עצמם מובסים בתביעות ענק על ידי לקוחות נזעמים.

לעומת קיימים עסקי ביטוח אחרים שכן משגשגים כלכלית בגלל שהם גובים מחירי עתק עבור הביטוח שלהם – ומצד שני הלקוחות שלהם כלל לא מתלוננים….

 

קחו למשל את תעשיית דגני הבוקר – ההחזר על ההון בתעשייה הזו יותר מכפול מתעשיית ביטוחי הרכב (וזו גם הסיבה מדוע קלוגס וג'נרל מיל נמכרות במחיר שהוא פי חמש מההון העצמי שלהם בשעה שרוב התעשיות נמכרות במחיר סביב ההון העצמי שלהם , )

חברות הדגנים מעלות את המחירים שלהם כול הזמן בשעה שחלק קטן מאוד מעליות מחירי המוצרים שלהם קשורה לעליות בייצור ולמרות זאת לא שומעים אפילו צפצופים קטנים מהלקוחות שלהם.

אבל כשחברות הביטוח מעלות את מחירי ביטוח הרכב בשיעור שאפילו לא מתקרב לכיסוי ההוצאות שלהם כול הלקוחות והתקשורות חוגגים ביחד על הדם…

אם אתה רוצה שיאהבו אותך ברור שעדיף שתמכור קורנפלקס ביוקר ולא ביטוחים בזול.

האנטגוניזם שהציבור מרגיש כלפי חברות הביטוח בעל השלכות חמורות ביותר: תקנה 103 בחוק של מדינת קליפורניה מאיימת להוריד את מחירי הביטוח בצורה מאוד חדה וזאת למרות שהוצאות הביטוח עלו פלאים.

ההצעה הזו נדחתה בשעה שבתי המשפט בוחנים את היוזמה הזו , אבל הטינה כלפי חברות הביטוח לא שככה. גם עם ההצעה הזו לא תתקבל חברות הביטוח יתקשו להרוויח בקליפורניה.

למזלנו התושבים שם לא משוגעים לגמרי , אם ההצעה הזו הייתה מתקבלת בתעשיית הממתקים והשוקולד חברת סייז הייתה מוכרחה למכור פאונד של שוקולד במחיר של 5.76$ במקום במחיר של  7.6$ שאנו גובים , ואז היינו אוכלים אותה בגדול.