תרגום מכתבי באפט – 1983 חלק 16



 

 

 

באפט ממשיך בנושא העמלות הגבוהות (כ 2% לערך ) שמשלמים למנהלי כספים ויועצי השקעות למיניהם ועמלות קניה ומכירה שנובעות ממסחר יתר כחלק ממשנתו בנושא הספליטים:

 

 

  

 



אנחנו מודעים לטיעון שהשקעה דרך קרנות של בנקים או יועצי השקעות משפרת את הגיוון בתיק וגורמת לחלוקת ההון להיות הרבה יותר רציונאלית.

לדעתנו הטיעון הזה "חשוד".

 השקעה והתיעצות עם גורמים כאלו רק גורמת להתכווצות ההון ולא לגדילתו.

 

אדם סמית (פילוסוף סקוטי שחי במאה ה18 ופיתח את הכלכלה המודרנית – גבי זי ) חשב וטען שכל הפעולות הלא מתוכננות שמתרחשות בשוק על ידי יד נעלמה בעצם מקדמות את הכלכלה .

 

 ההשקפה שלנו שונה בתכלית , אנחנו חושבים ששוק שנראה כמו קזינו ומנהלי השקעות שפועלים בצורה תזזיתית הם בעצם רגל נעלמה שמכשילה את ההתקדמות של הכלכלה.

 

אם תשוו את ההתנהגות של מניית בארקשייר מול המניה ההיפר אקטיבית שבחנו מקודם – בבארקשייר ההבדלים בין ההצע לביקוש עומדים על כ 2%. בהתחשב בגודל העיסקה הפדיון שמתקבל מעיסקה קטנה יכול להגיע ל 4% בעוד שפדיון מעיסקה בת הרבה מניות יכול לרדת עד 1.5%.

בגלל שבדרך כלל העיסקות הללו של מכירת מניות בארקשייר מתבצעות בהקפים גדולים הממוצע הוא 2%.

 

במניית בארקשייר מחזור של מניות במשך שנה שלמה יכול להגיע ל 3%. (כלומר כ 3% מכלל המניות מחליף בעלים במשך השנה – גבי זי) . זה אומר שבעלי המניות משלמים כ 2% עמלות על 3% מהמניות של באקשייר. 

 

הסכום הזה מגיע ל 900,00 $ בשנה. אמנם זה לא מעט , אבל הרבה פחות מהממוצע. אם נבצע ספליט למניות שלנו המספר הזה פשוט יוכפל . בנוסף לעובדה שהוא יוריד את איכות המשקיעים שלנו ויגרום למחיר המניה שלנו להיות פחות קשור לערך האינטרינזי שלנו.

 

לסיכום העניין: אנחנו לא רואים שום יתרון בספליטים של מניות.

 

(גבי זי :  אסכם את הסיבות לשלילת הספליטים:

 

בריחת משקיעים ערך שמחזיקים את המניה לאורך שנים ובכך גורמים לחוסר יציבות במחיר המניה.

הספליט לא שומר על מחיר גבוה של המניה.

אם אין ספליטים יש חסכון בעמלות קניה ומכירה בגלל סחירות לא גבוהה.

אם אין ספליטים הפוקוס של ההנהלה הוא על העסקים שהחברה מריצה במקום על מחיר המניה.  )

 

שונות

 

לפני שנה בסעיף הזה הרצתי פה פרסומת קטנה לעודד עסקים מועמדים לרכישה.

בעיסקי התקשורת שלנו אנחנו אומרים למפרסמים שלנו שרק חזרה קבועה על הפירסומות מביאה תוצאות. לכן אני אחזור כאן שוב על קריטריוני הרכישה שלנו.

 

אנחנו מעדיפים:

 

1. עסקים גדולים עם רווח של לפחות 5 מיליון $ אחרי מס בשנה.

2. חברות עם כוח חזק של רווח בעבר. פרוייקטים עתידיים פחות מענינים אותנו…

3. חברות עם הון גדול ככול האפשר . חוב קטן ככל האפשר וכמובן תשואה גדולה על ההון.

4. הנהלה מכהנת. אנחנו לא יכולים ורוצים להחליף אותם.

 

 

5. עסק פשוט. אם יש שם הרבה טכנולוגיה לא נוכל להבין את זה.

6. מחיר ידוע. אנחנו לא רוצים לבזבז זמן על משא ומתן כאשר המחיר לא ידוע.

 


בנוסף אנחנו לא נכנס לחברה בהשתלטות עויינת. אנחנו מבטיחים סודיות ותשובה מהירה.

אנחנו מעדיפים לקנות בכסף מזומן אבל נשקול קנייה במניות אם נקבל את אותו ערך אינטרינזי שאנחנו נותנים.

אנחנו מזמינים מוכרים פוטנציאלים לגשת ולדבר עם אנשים שקנינו מהם עסקים בעבר.

לאנשים הנכונים ולעסקים הנכונים אנחנו יכולים לספק בית חם….

 

*          *          *          *          *

עניני תרומות….

 

                         *          *           *          *          *

המיזוג עם בלו צ`יפ התרחש ללא תקלות , רק 1% הצביע נגד המיזוג…..

אחד מהאפקטים של המיזוג הוא שכעת ישנם 1,146,909 מניות לעומת 1,137,778 מניות שהיו בבאקשייר בתחילת 1965 – כלומר התבצע דילול מסויים במניה. על כול 100 מניות לפני הדילול  יש כיום רק 99…..                                                                                           

 

 

החלק הבא של המכתב הוא הנספח על מונטין.


תרגום מכתבי באפט – 1983 חלק 15

 
 

 

 

תרגום מכתבי באפט , מכתב שנת 1983 חלק 15.

 

באפט ממשיך את משנתו בנושא ה share splits

 

 

 

 

אם אנחנו נתעסק בביצוע ספליט למניה שלנו או שנתעסק בפעולות אחרות שמתמקדות במחיר המניה שלנו במקום להתעסק בערך של העסקים שלנו – אנחנו פשוט נמשוך אלינו רמה נמוכה יותר של בעלי מניות מהרמה של מחזיקי המניה כיום.

 

במחיר של 1300$ למניה (שזה מחיר המניה בשעת כתיבת המכתב – גבי זי) יש מעט מאוד משקיעים שלא מסוגלים לקנות את המניה במחיר הזה.

האם בשביל קונה מניות אחד פוטנציאלי שלא מסוגל לקנות את המניה

 ב 1300$ עדיף לנו לפצל כול מניה ל 100 מניות כך שערך כול מניה יהיה 1.3$ ?

מי שחושב כך ומי שמעדיף מניות במחירים כאלו יגרום לכך שתחול ירידה איכותית ברמת מחזיקי המניה שלנו.

 

האם באמת כך נשפר את קבוצת בעלי המניות שלנו , על ידי כך שנחליף את המחזיקים הנוכחיים במחזיקים חדשים שמעדפים נייר על פני ערך אמיתי , כאלו שמרגישים עשירים יותר עם 9 שטרות של 10$ האחד מאשר שטר אחד של 100$ ?

אנשים שקונים מסיבות לא ערכיות גם מוכרים מסיבות לא ערכיות.

נוכחות של אנשים כאלו בתמונה לא תתרום ליציבות של מחיר המניה ולקשר שלה למחיר העיסקי – אמיתי  , פנימי שלה.

 

אנחנו ננסה להימנע ממדיניות שמושכת קונים שמחזיקים מניה לטווח קצר וננסה ליישם מדיניות שמושכת קונים לטווח ארוך. קונים שמעונינים בערך של העסק אותו הם קונים ולא במחיר המניה שלו.

 

בדיוק באותו אופן בו קניתם את המניה של בארקשייר – מאנשים רציונאלים ולא מונחי רגש – כך אתם זכאים לקבל את האפשרות למכור את המניה , אם תבחרו בכך , לאנשים כאלו  ובמצב שוק כזה – ואנחנו נדאג לכך שהמצב הזה ימשיך להתקיים.

 

אחת האירוניות הגדולות שיש בשוק המניות הוא הדגש על "פעילות".

ברוקרים משתמשים בביטויים כמו "נזילות" ו "סחירות" כדי לשיר שירי הלל למניות שמרוויחות המון כסף. (אלו שלא יכולים למלאות לך את הכיסים לפחות ממלאים לך את האוזניים….) אבל האמת היא שמשקיעים צריכים להבין שמה שטוב לבורקר לא טוב להם.

שוק מניות היפר אקטיבי הוא סיבה לחור בכיס.

 

לדוגמה:

חברה טיפוסית שמרוויחה כ 12% על ההון שלה בשנה.

בוא ונניח שבמשך שנה אחת המסחר במניה הוא כל כך גבוה כך ש100% מהמניות שלה נמכר בשנה – כלומר מספר המניות של החברה שהחליפו ידים במשך שנה הוא כמספר מניות החברה.

נניח גם שעמלת מכירה או קניה של המניה היא 1%.

נניח גם שהמניה נסחרת במחיר ההון שלה לצורך הפשטות.

 

יוצא לנו שהבעלים (מי שמחזיק את מניות החברה – גבי זי) של החברה ההיפוטתית הזו  משלם כול שנה 2% עמלות על ה"זכות" להחליף בעלות בחברה.

 מתוך 12% רווח של החברה כ 2% ממחיר המניה הולכים על עמלות קניה ומכירה שזה בעצם  1-6  מהרווחים =  16.666%.

 

כל זה יוצר משחק מאוד יקר של כסאות מוזיקלים.

תדמיינו לעצמכם את הזעקות שיגיעו עד לב השמיים אם הממשלה תחליט לגבות מס של 16.666% על הבורסה , איזה תגובה זה היה גורם בעולם לדעתכם?  (בתקופת המכתב עדיין לא היה מס על הבורסה – גבי זי)

 

בפעילות של השוק היום המשקיעים הם שגורמים לעצמם מס כבד שכזה.

 

הימים שבהם מחליפים ידיים כ 100 מיליון מניות (וזה נחשב בימנו כיום יוצא דופן מבחינת הסחירות הנמוכה שלו) הם בעצם קללה לבעלי המניות ולא ברכה כי המשמעות של נפח המסחר הזה היא שהם משלמים פי שניים מאשר במצב שבו רק 50 מיליון מניות היו מחליפים "כסאות מוזקליים".

 

אם נמשיך בדוגמה הזו ונניח ש100 מיליון מניות מחליפים מידי יום ידיים וכל קניה או מכירה של מניה עולה 15 סנטים  – ה"מס" על הכסאות המוזקליים האלה מגיע לסך של 7.5 מיליארד דולר בשנה!! – זה הרווח הכולל של ארבעת החברות הגדולות ביותר בארה"ב לפי מגזין פורצן: אקסון , גנרל מוטורס, מוביל וטקסקו.

 


ארבעת החברות הללו בעלות שויי משותף של 75 מיליארד דולר ורווח משותף של 12% כמו בדוגמה שלנו.

תחת ההנחות שלנו , המשקיעים בהכללה גסה , כול שנה מפסידים את כל הכסף העצום הזה רק כדי למלא את יצר החילופין העז שלהם.

בנוסף בחמשת הבנקים הגדולים בארה"ב : סיטי, בנק אוף אמריקה, צייס מנהטן, תעשיות הנאובר וכמובן גיי פי מורגן :  מדווחים על הכנסות של כ 2 מיליארד דולר בשנה בניהול כספים . כלומר כ 2 מיליארד דולר בשנה  הולכים לאיבוד כול שנה מכיס המשקיעים לכיסם של יועצי ההשקעות ומנהלי כספים בבנקים.

ההוצאות האלו רק מראות מי אוכל את העוגה אבל הם לא מראות כיצד ניתן להגדיל אותה.

 

 

ראינו כאן שבאפט מתנגד לפיצול של מניות split share  אבל מה לדעתכם הוא חושב על על reverse split  ?

הרי בספליט כזה מחיר המניה עולה והסחירות של המניה יורדת , מכיוון שאנו רואים שבמכתב הזה באפט טוען שבעצם מרגע קניית המניה עדיף לגעת כמה שפחות במניה , סחירות יתר רק מזיקה למניה ובנוסף לפני כל פעילות מנייתית צריכה לשקול שוב ושוב האם היא משתלמת , האם הוא יתמוך בספליט הפוך?

 

ועוד שאלה לקוראים – והפעם שאלה הרבה יותר קלה לתשובה – היום כשמחירי העמלות ירדו פלאים , האם הטיעונים של באפט עדיין רלוונטים?

 

 

 

 

תרגום מכתבי באפט – 1983 חלק 14



 

 

תרגום מכתבי באפט , מכתב שנת 1983 חלק 14.

בחלק זה באפט מביא את משנתו בנושא ה share splits


נושא הספליטים של מניות הוא נושא מעניין ומרתק ובאפט יוצא חוצץ כנגדו בכול הכוח.

לטענתו הספליטים רעים למשקיעים ורעים לחברה.

לקרוא ולהנות.


 

לפני שנתחיל נסביר ממש בקצרה לקוראים שלא בתחום מה זה ספליטים של מניות וספליטים הפוכים.

 

ניקח לדוגמה את חברה X ששווי השוק שלה הוא  100 שקל ונניח למשל שיש לה 100 מניות – כול מניה נסחרת בשקל.

ונניח שהחברה החליטה לעשות ספליט בפקטור 4:

ונניח שאני מחזיק מניה אחת של החברה – שנסחרת בשווי של שקל אחד כאמור – אז לאחר הספליט אני אהפוך למחזיק של 4 מניות שהערך של כול אחת מהן יהיה רבע שקל כלומר 25 אגורות.

מצב כזה יכול לקרות למשל כאשר חברה רוצה להוריד את מחיר המניה שלה או למשל שהיא רוצה להגדיל את הסחירות במניה בדרך כלל שני הגורמים האלו מופעים יחדיו.

 

מה קורה במצב של ספליט הפוך (reverse split)  למשל בפקטור 4?

 

אם למשל אני מחזיק 40 מניות של החברה הנ"ל שהשווי הכולל שלהם הוא 40 שקל כאמור – אז לאחר הספליט אני אהפוך למחזיק של 10 מניות בלבד שהערך של כול אחת מהן יהיה 4 שקל.

בעצם כול 4 מניות הפכו למניה אחת.

 

מצב כזה קורה למשל כשחברה רוצה להעלות את מחיר המניה שלה או כשהיא רוצה להקטין את מספר המניות הסחירות שלה בשוק.

 



 


 

פיצול מניות ופעילות במניות.

 

הרבה פעמים שואלים אותי מדוע בארקשייר לא מפצלת את המניות שלה (מדוע בארקשייר לא מבצעת ספליטים במניות שלה – גבי זי)

ההנחה שמתחבאת בבסיס השאלה הזו היא שספליטים תורמים למחזיקי המניות.

אנחנו חולקים על ההנחה הזו ואני אסביר לכם מדוע.

 

אחת המטרות שלנו היא שהמניה של בארקשייר האתוויי תיסחר  במחיר רציונאלי ביחס לערך הפנימי של החברה.

שימו לב שכשאני אומר  "מחיר רציונאלי ביחס לערך הפנימי" של החברה- אני לא מתכוון למחיר זהה של הערך הפנימי – אינטרינזי של החברה . הרי אם המון חברות גדולות ומפורסמות בשוק המניות נמכרות לעיתים במחיר נמוך בהרבה מתחת לערכם הפנימי יתכן מצב בו זה יקרה גם ל בארקשייר האתוויי.

 

המפתח למחיר רציונאלי של מניה הוא – בעלי מניה רציונאליים וזה גם בפרספקטיבה שלהם וגם בהתנהגות היום יומית שלהם.

 

אם מחזיקי המניות של חברה מסוימת וגם אלו שמעוניינים לקנות את המניה נוטים לפעולות מונחות רגש ופעולות אי רציונאליות זה אומר שאנחנו נוכל לראות את מחיר המניה מרקיע שחקים או לחילופין יורד לריצפה ביחס ישר לרגשות המשקיעים של החברה הזו.

אנשים בעלי אישיות של מניה דיפרסיה יגרמו גם למחיר המניות שלהם להיות בעלות מניה דיפרסיה.

 

התנהגות כזאת משרתת אותנו כשאנו באים לקנות או למכור מניות בשוק אבל כשזה מגיע למניית בארקשייר האתוויי אנחנו חושבים שהאינטרס גם של בעלי המניות וגם שלנו הוא שבעלי המניות שלנו לא יהיו כאלו.

 

להשיג כאלו בעלי מניות זה דבר לא פשוט בכלל , במיוחד במצב שבו כל אחד יכול לקנות כול מניה שהוא רוצה.

לפני שמישהו קונה את מניית בארקשייר האתוויי אנחנו כמובן לא סורקים את האינטליגנציה הרגשית שלו או את אופן קבלת ההחלטות שלו בנושא מניות. ולכן לכאורה בחירת בעלי המניות הופכת להיות משימה בלתי אפשרית.

 

למרות זאת ניתן לומר באופן די גורף שאנחנו מרגשים שמחזיקי מניות איכותיים ביותר ניתנים למשיכה ולניהול אם נמשיך לנהל את העסקים שלנו ואת פילוסופית ההשקעות שלנו בצורה עקבית ללא מסרים סותרים. בסופו של דבר זה ימשוך אלינו רק את סוג המשקיעים שאנחנו מעוניינים בהם.

 

לדוגמה: למרות שכל אחד יכול לקנות כרטיס לכל הופעה , זה ברור שהופעת רוק תמשוך קהל אחר לגמרי מקהל של אופרות או מוזיקה קלאסית.  הכול בעצם תלוי באיך משווקים את ההופעה הזו.

 

במקרה שלנו מדיניות ההשקעה שלנו ופילוסופית הניהול שלנו הם צורת השיווק שלנו את בארקשייר האתוויי.

כך בעצם אנחנו מושכים אלינו את מחזיקי המניות שלנו – אנחנו רוצים שיגיעו אלינו אנשים שמאמינים בדרך שלנו , מבינים אותה ואת הפעולות שאנחנו עושים כדי ליישם אותה.

(באותה מידה אנחנו  גם לא מעוניינים באנשים שלא מבינים את הדרך שלנו ולא מאמינים בה…)

 

אנחנו מעדיפים אנשים שרואים את עצמם כשותפים בחברה ומעוניינים להחזיק בה לאורך זמן.

אנחנו מעדיפים אנשים שמסתכלים על תוצאות העסק עצמו ולא כמה הוא עשה בשוק.

 

יש מעט מאוד משקיעים עם התכונות הללו אבל לנו יש אוסף יוצא דופן של אנשים כאלו.

אני מאמין שכ90% עד 95% ממניות בארקשייר מוחזקות על ידי אנשים כאלו , ובתוך אותם אנשים אני מעריך שבארקשייר היא האחזקה הגדולה ביותר שלהם לפחות בפי שניים מהאחזקה הבאה בתור בגודלה שלהם.

 

מתוך שוק מניות ששוויו מעל מיליארד דולר עם אלפי בעלי מניות, לדעתי אנחנו המובילים בקבוצת בעלי מניות שחושבים ומתנהגים כשותפים ובעלים.

להשתפר ולהגיע לרמה כזו של קבוצת בעלי המניות שיש לה תכונות כאלו זה לא קל בכלל.

  

 

באפט רק התחיל כאן לפרוש את משנתו , אבל עוד לא נגע בעצם בעיקר ההסבר למה לא לפצל מניות.