תרגום מכתבי באפט – 1981 חלק 9 ואחרון

הסיבות לא כל כך משנות , אנחנו לא מאמינים בדרך הזו (של הורדת מחירי הביטוח, שנידונה בחלק הקודם – גבי זי ) מכיוון שהורדת המחירים הזו שנעשית על מנת לשמור על תזרים מזומנים חיובי רק תגרום להחרפת המצב.

 

הפרשנים ממשיכים לדבר על הסייקליות בתעשיית החיתום, הם טוענים שאומנם אנו בנקודת בינונית אבל הם מרמזים שבעצם  הקצב עוד ישתנה בחזרה.

ההשקפה שלנו שונה. אנחנו מאמינים שהפסדים גדולים יהיו הנורמה בתעשייה , והשנים הכי טובות בחיתום בעשור הקרוב לא ידגדגו את השנה הממוצעת של העשור שעבר.

 

 

אין לנו נוסחת קסם לבודד את חברות הביטוח שלנו נגד ההתדרדרות העתידית הזו. המנהלים שלנו, עושים עבודה נהדרת של שחייה כנגד הגאות והשפל.

הקרבנו הרבה נפח מכירות , אבל שמרנו על עליונות בחיתום איכותי וטוב ביחס לשאר התעשייה.אנחנו בברקשייר מצפים לנפח נמוך גם בעתיד.

 

(היות ובאפט לא הסכים להורדת המחירים הוא איבד המון לקוחות ובתמורה קיבל אוסף של לקוחות שמשלמים הרבה יותר תמורת ביטוחים הרבה יותר טובים ובקיצור הוא הקריב את הכמות תמורת האיכות – גבי זי)

 

העמדה הכספית שלנו מציעה לנו גמישות מירבית, וזה תנאי מאוד מאוד נדיר בתעשיית הביטוח.  בהזדמנות אחרת, החוזק הכספי שלנו יכול להיעשות נכס אופרטיבי בעל ערך עצום.

 

(בזכות עתודות המזומנים האדירות שיש לחברות הביטוח של באפט – מכיוון שהם לא בבעיות של תזרים שלילי ברגע שהשוק ירד מספיק באפט יקנה בכסף מניות טובות וזולות ואז הכסף יהפוך להיות בעל ערך עצום מגודלו.

וזה אגב מה שבאפט עושה בימים אלו – ינואר 2009 , יש לו עתודות כספים ענקיות והוא פשוט קונה וקונה בהם – גבי זי)

 

 

אנחנו מאמינים שחברת GEICO, שהיא החברה העיקרית שלנו בתחום הביטוח – שבה אין לנו שליטה מלאה ,היא עסק מדהים בעל יכולות תפעוליות מעולות משתפרת בצורה יעילה להפליא, וכמובן מוגנת במידה רבה ,יותר מכל מבטח  אחר מהמצב. GEICO היא רעיון מבריק של עסק שמיושם בפועל.

 

 

תרומות של בעלי המניות

 

…..

(באפט פורס פה את תוכנית התרומות של בעלי המניות , בחרתי שלא להביאה – גבי זי)

 

 

וורן E. באפט

תרגום מכתבי באפט – 1981 חלק 8

 

 

 

באפט ממשיך לסקור את עיסקי הביטוח לשנת 1981

 

 

 

כפי שפוגו היה אומר, " העתיד זה לא מה שהיה פעם."

המחיר הנוכחיים מבטיחים תוצאות גרועות , במיוחד אם ההפסקה באסונות טבע ענקיים שהתעשייה נהנתה ממנה בשנים אחרונות תסתיים.

בשנים האחרונות ההוריקנים נשארו בים והנהגים הקטינו את מספר שעות הנהיגה שלהם. זה לא תמיד יהיה כך בעתיד.

 

גם שני האינפלציות התאומות: האינפלציה הכספית ששוררת כעת וגם האינפלציה ה " סוציאלית " (הנטייה של בתי משפט והשופטים למתוח את הכיסוי של הפוליסות אל הרבה מעבר למה שרשום בחוזה הביטוח ), לא ניתנים לעצירה.

המחירים של תיקון אנשים ורכוש , וההיקף של כמות וגודל התיקונים האלה שבאחריותו של המבטח, פשוט מתקדמים בלי הפסקה.

 

 

גם אם נהיה נעדרי כל מזל רע ( אסונות, קטסטרופות למיניהם השונים ריבוי נהיגה, וכו`. ), רק רווח מיידי בנפח של לפחות 10% בכל התעשייה בשנה הקרובה ייצב את השיא ברמת ההפסדים של החיתום שישלטו באופן אוטומטי בשנת 1982. ( רוב החתמים מצפים להפסדים גרועים שיעלו בקצב של לפחות 10% שנה אחר שנה.)

 

כל עשירית האחוז בגידול הפרמיה השנתי מתחת ל 10% יאיץ את קצב ההתדרדרות.

 

בדו"ח השנתי של 1980 דנו בהרחבה בגורמים שמוטטו את כספי ההשקעה של חברות הביטוח ובכך הרסו את ההגינות והיושר של המאזנים והדוחות של חברות הביטוח, זה הכריח אותם לנטוש את הדיסציפלינה של החיתום וגרם להם למכור פוליסות בכל מחיר כדי להימנע מתזרים מזומנים שלילי.

זה היה ברור שמבטחים כלומר חברות ביטוח שכל נכסיהם מושקעים באגחים חסרי ערך אמיתי העריכו, למטרות נהול חשבונות, את הנכסים הללו במחירים גבוהים באופן פרופורציות וזה כמובן אפשר להם יכולת בחירה קטנה מאוד כיצד לשמור על תזרים חיובי – למכור מספרים גדולים של פוליסות במחירים נמוכים באופן חסר פרופורציות.

 

המבטחים האלה בהכרח פוחדים מירידה בנפח המכירות יותר משהם פוחדים להפסד כסף בביטוח.

 

אבל, לרוע המזל, כל המבטחים נפגעו מזה מהסיבה הבאה: זה קשה מאוד למכור מוצר בהרבה יותר כסף ממה שהמתחרה הכי גדול והכי מאיים שלך מוכר.

הלחץ הזה ממשיך ללא הפוגה וגורם מוטיבציה חדשה להרבה מנהלי ביטוח לדחוף את המחירים כלפי מטה על מנת לעמוד בתחרות  ;יש כעת פולחן של גודל (בנפח המכירות – גבי זי) במקום ברווחיות, והפחד שהשוק אחוז בו כעת לעולם לא יכול לגרום לו להיות ריווחי .

 

תרגום מכתבי באפט – 1981 חלק 7

 
 
 
 
באפט מתאר בחלק הזה ובבאים אחריו את התנאים הנוכחיים של תעשיית הביטוח נכון לשנת 1981 

 

 

 

 

 


 

תנאים של תעשיה של הביטוח

 

 

" נבואות ", אמר סם גולדווין, " מסוכנות ביותר, במיוחד אלו שעוסקות בעתיד."

 ( בעלי המניות של ברקשייר אולי הגיעו למסקנה דומה אחרי שקראו מחדש את הדוחות שנתיים שלנו שבהם יושב הראש מסביר את האפשרויות הטובות שטמונות בענף הטקסטיל.)

אין סכנה, אף על פי כן, בלנבא ש1982 תהיה השנה הכי גרועה בהיסטוריה של העת האחרונה, בביטוח מחתם.

התוצאה הזאת כבר הובטחה מראש על ידי המחירים הנוכחיים של הפוליסות ועל ידי הטבע של חוזה הביטוח.

 

 

בזמן שהטווח של רוב פוליסות הביטוח של מכוניות הוא לשישה חודשים , והטווח של פוליסות לביטוח נכסים ורכוש הוא לשלוש שנים, הממוצע המשוקלל של משך הזמן של כל ביטוח הוא באזור השנים עשר חודשים.

וכולם כמובן יודעים שהמחיר של הפרמיה , קפוא למשך כל תקופת החיים של החוזה. לכן, השנה כל הפרמיות שנמכרו  ( " פרמיות נכתבות " בלשון התעשיה) קבעו למעשה את חצי מההכנסות של השנה הבאה  ( " פרמיות הרווחים " ).


החצי השני ייקבע בעצם על ידי כמות הפוליסות שימכרו במשך השנה הבאה כך ש 50% מהרווחים של שנה מסויימת נקבעים בתוך השנה וחצי מהרווחים נקבעים בשנה הקודמת.

ההשלכות על הרווחיות אוטומטיות : אם אתה עושה טעות בקביעת המחיר, אתה צריך לחיות עם זה למשך כל תקופת הפוליסה.

 

(חברות הביטוח יודעות פחות או יותר כמה ביטוחים הם ימכרו , הם גם יודעות כמה יעלה הביטוח כי הם קובעות את המחיר של הפוליסות , הם גם יודעות -סטטיסטית כמובן- כמה תביעות יוגשו כנגדן וכמה הן יצטרכו לשלם כך שבעצם בקביעת מחיר הפרמיות הנכתבות הם כבר יודעות מה הרווח הצפוי להן בשנה הבאה – גבי זי )

 

בטבלה הבאה ניתן לראות את הרווח שנה אחר שנה של הפרמיות הנכתבות  ברחבי התעשייה ואת ההשפעה שלהם על השנה הנוכחית והעוקבת על הרווח בחיתום.

 

התוצאה בדיוק כפי שהיינו מצפים בעולם אינפלציוני.

כאשר הנפח של הרווח טוב ועולה לשני ספרות , זה רק עושה טוב לרווח בשנה הנוכחית והעוקבת.

כאשר הנפח של הרווח קטן, הרווח החיתומי יהיה גרוע.

 

היחס המשולב  (בעמודה הימנית ביותר – גבי זי) מסמן את סך עלות התפעול ביחס לפרמיה ; יחס מתחת ל 100 מסמן חיתום מרוויח, יחס מעל ל- 100 מסמן הפסד.

 

 

 

                    Yearly Change     Yearly Change      Combined Ratio
                     in Premium         in Premium        after Policy-
                     Written (%)        Earned (%)      holder Dividends
                    - - - - - - -     - - - - - - -     - - - - - - - - 
1972 ...............     10.2              10.9               96.2
1973 ...............      8.0               8.8               99.2
1974 ...............      6.2               6.9              105.4
1975 ...............     11.0               9.6              107.9
1976 ...............     21.9              19.4              102.4
1977 ...............     19.8              20.5               97.2
1978 ...............     12.8              14.3               97.5
1979 ...............     10.3              10.4              100.6
1980 ...............      6.0               7.8              103.1
1981 ...............      3.6               4.1              105.7
 

 

 

 

 

 

 

תרגום מכתבי באפט – 1981 חלק 6




באפט עובר בחלק הזה של המכתב על מקורות ההכנסה של בארקשייר.

 

 

 

 

מקורות של הכנסה

 

הטבלה מתחת מראה את כל מקורות ההכנסה של בארקשייר. ההכנסות הם בעצם תוצר של ההכנסות התפעוליות –כל הרווחים המשמעותיים כתוצאה ממכירות חד פעמיות של נכסים נמצאות בשורה האחרונה לפני סוף הטבלה  (צבעתי את השורה באדום – גבי זי).

 

 

(בדרך כלל שרווח של חברה קופץ כתוצאה ממכירת נכסים או מעיסקה חד פעמית וחריגה ,קשה להבחין בכך שלא מודבר ברווח תפעולי רגיל , לבאפט יש סטנדרט אחר של יושרה שבו הוא שם לחוד את הרווחים החריגים על מנת שלמשקיעים תהיה תמונת מצב אמיתית של הכנסות החברה  – גבי זי)

 

 

(הטבלה אינה מוצגת בפוסט)

 

 

כפי שציינו בעבר הכנסות שלא מחולקות כדיבדנד בחברות שלא בשליטנו המלאה חשובות בעצם כאילו הם ממש הכנסות של חברות שכן בשליטתנו המלאה שעליהם פירטנו בטבלה הקודמת.

 

הרווחים שכן חולקו בין בעלי המניות מצאו כבר את הדרך שלהם לתוך הטבלה הקודמת בשורה  הכחולה בעיקר דרך הרווח של ההשקעות של חברות הביטוח.

 

 

אנחנו מראים בטבלה הבאה את  הנכסים הפרופורציונליים של ברקשייר בחברות שלא בשליטתנו המלאה שבהם כאמור רק הדיבידנדים נכללים בצורה מפורשת בהכנסות שלנו.

 

(הטבלה הזו פשוט מדהימה מהסיבה הבאה – סך הערך של כל המניות בטבלה עלה ב 80% ממחיר הקניה שלהם !!! באפט השקיע כ350 מיליון וקיבל כ640 מיליון. – גבי זי)

 

 

 

 

 

 Cost   Market  No. of Shares  
 - - - - -  - - - - -   - - - - - - - - 
            (000s omitted)
    Affiliated Publications, Inc. ........  $  3,297    $ 14,114   451,650 
    Aluminum Company of America ..........    19,359      18,031   703,634   
                                                        Arcata Corporation    
  (including common equivalents) .....    14,076      15,136   420,441   
Cleveland-Cliffs Iron Company ........    12,942      14,362   475,217   C
    GATX Corporation .....................    17,147      13,466   441,522   
  General Foods, Inc. ..................    66,277      66,714   2,101,244   
  GEICO Corporation ....................    47,138     199,800   7,200,000   
 Handy & Harman .......................    21,825      36,270   2,015,000   
   Interpublic Group of Companies, Inc.       4,531      23,202   711,180   
   Media General ........................     4,545      11,088   282,500   
   Ogilvy & Mather International Inc. ...     3,709      12,329   391,400   
   Pinkerton’s, Inc. ....................    12,144      19,675   370,088   
 R. J. Reynolds Industries, Inc. ......    76,668      83,127   1,764,824   
    SAFECO Corporation ...................    21,329      31,016   785,225   
    The Washington Post Company ..........    10,628      58,160 1,868,600   
              - - -      - - - - - 
               $335,615    $616,490
                 All Other Common Stockholdings .........16,131      22,739
              - - - - -  - - - - - 
               Total Common Stocks .....................$351,746    $639,229
               =======      ========                                 			     
 

 


תרגום מכתבי באפט – 1981 חלק 5

 
 
 
אחרי חופשת חנוכה קצרה באפט חוזר ….

הפעם הוא ממשיך את ההשוואה בין שוק המניות לבין שוקי האגחים.

 

 

 

צריך להדגיש שהמצב בשוק המניות מדכא לא בגלל שהביצועים של החברות פחות טובים מבעבר.

למעשה, הם שיפרו את הביצועים שלהם בשנים האחרונות : ההחזר על ההון עצמי השתפר בכמה נקודות ביחס לעשור הקודם. אבל המחסום של ההחזר בהשקעה פסיבית (ההשקעה באגחים פשוט יותר משתלמת בגלל האינפלציה הגבוהה  והמסים וכפי שראינו בחלקים הקודמים – גבי זי) הועלה לרף שהם לא יכולים לקפוץ מעליו.

 

 

לרוע המזל, רוב החברות יכולות לעשות מעט מאוד כדי שהרף ירד באופן משמעותי ; יש מעט מאוד תעשיות שבהן האפשרויות לרווחים רציניים על ההון עצמי קיימת עדיין.

 

בשנים הקרובות האינפלציה תהיה גורם עיקרי ( אבל לא היחיד ) שמשפיע על הכלכלה שלנו.

 

אם הסיבות לאינפלציה ארוכת טווח יעלמו פתאום ההחזרים הפסיביים צפויים ליפול.

 והעמדה הפנימית של ההון עצמי אמריקאית תשתפר באופן משמעותי.

הרבה עסקים שעכשיו מסוווגים באופן כלכלי כ " רעים " יחזרו להחשב כ" טובים ".

 

 

עונש, אירוני במיוחד, נגרם על ידי סביבה אינפלציונית לבעלים של העסקים " הרעים " :

כדי שהעסק ימשיך לפעול במודוס הנוכחי שלו,החזר נמוך על ההון בדרך כלל מחייב את העסק לשמור בתוך העסק את כל ההכנסות שלו ולא לחלק אותם, לא משנה מה בעלי מניות יקבלו לידיהם – העסק מוכרח להשקיע מחדש את כל ההכנסות על מנת לשרוד ואז המשקיעים כמובן מפסידים.

 

אם מישהו נתקע  עם אגחים של  5%  להרבה שנים קדימה  (והמישהו הזה הוא כל חברות הביטוח בארה"ב שלא מסוגלות למכור את האגחים שלהם כי הריבית שהאגחים נותנים נמוכה בחצי מהאינפלציה ומועד הפרעון הוא עוד כ 40 שנה – גבי זי) , הוא הרי לא יקח את הקופונים שהאגחים משלמים (כלומר את אותם 5% רווח – גבי זי) ויקנה בהם עוד אגחים כאלו שנותנים רק  5% בזמן שאגחים דומים ניתנים להשיג באומדן של ארבעים סנטים על הדולר.

במקום זה, הוא לוקח את הקופונים האלו מהאגחים –  כלומר את ההחזר הנמוך שלו בסך של  5%, וישקיע מחדש, בהחזר הכי גבוה שייש עם הביטחון הגבוהה ביותר שניתן להשיג.

כסף טוב לא נזרק פעמיים בדרך כלל.

 

מה שהגיוני למחזיק האגחים הגיוני גם לבעל המניות.

לפי ההיגיון, חברה עם החזרים היסטוריים גבוהים על ההון עצמי צריכה לשמור הרבה או את כל ההכנסות שלה ולהשקיע אותם בחזרה שוב בעסק, כך שבעלי המניות יוכלו להרוויח פרמיה חוזרת על ההון המשופר.

מנגד, החזרים נמוכים על ההון העצמי של חברה אמור לגרום לתשלום דיבידנד מאוד גבוה כך שהבעלים יכלו לכוון את ההון שלהם בכיוון יותר אטרקטיביים.

 

 

אבל האינפלציה לוקחת אותנו דרך הראי לתוך העולם ההפוך של אליס בארץ הפלאות.

(כלומר המציאות בפועל פשוט הפוכה וכפי שבאפט מסביר:  – גבי זי.)

 

כאשר המחירים עולים באופן רצוף, העסקים ה" רעים " חייבים לשמור על כל ניקל שיש להם.

לא כי זה אטרקטיבי להשקיע אותו בחזרה בעסק, אלא בדיוק להפך ,בגלל שהוא לא אטרקטיבי – עסק בעל החזר הנמוך על ההון חייב לשמור על הכסף שלו אם הוא רוצה להמשיך לפעול בעתיד , ולרוב העסקים, אין פשוט בחירה בעניין הזה.

 

האינפלציה מתנהגת כמו תולעת שרשורית  של איגוד מקצועי ענקי.

השרשור הזה באופן קבוע אוכל את הדיאטה הדרושה היומית שלו של דולרי השקעה בלי קשר לבריאות של מנגנון המארח. הוא פשוט צורך את כל הדולרים של המשקיעים.

ככל שהדיווח על רווחים יעלה ,כך העסק יצרוך יותר דולרים לחייבים, למלאי ולרכוש.

 

 

בתנאים הנוכחיים, עסק שמרוויח 8% או 10% על ההון העצמי לעיתים קרובות נשאר ללא כסף להתרחבות, להורדת החובות  או לחלק דיבידנדים.

השירשור של האינפלציה פשוט מנקה את הצלחת.

 

 (ההחזר הנמוך על ההון גורם לאי יכולת  של החברה לשלם דיבידנדים, ולעיתים קרובות העובדה הזו מוסתרת מהציבור.

חברות אמריקאיות יותר ויותר פונות לתוכניות השקעה של הדיבידנד מחדש בחברה.

לפעמים אפילו הן מכריחות את בעלי המניות להשקיע מחדש.

 

לחברות אחרות יש פטנט אחר: הם מוכרות מחדש מניות חדשות לראובן כלומר מנפיקות מניות חדשות  כדי לשלם בכסף שהתקבל מהמכירה דיבידנדים לשמעון….

אני מציע להיזהר  מ " דיבידנדים " שמשולמים רק אם מישהו מבטיח להחליף את חלק ההון שמחולק כדיבידנד בכסף אחר שנכנס במקומו להון החברה .)

 

בארקשיר ממשיכה לשמור את ההכנסות שלה להתקפה, ולא להגנה או להכרח כזה או אחר.

(חייבים תמיד לשמור מספיק מזומנים לעת צרה כיוון שאז ההזדמנויות מדהימות זה אחד הסודות שבאפט חושף שוב ושוב לאורך המכתבים וכמובן לאורך השנה האחרונה שנת 2008 שבה הוא מוציא את הדולרים מתחת למרצפות ופשוט קונה וקונה במחירי ריצפה – גבי זי )

אבל אנחנו לא מחוסנים מהלחצים שגורמים ההחזרים הפסיביים מהאגחים על ההחזרים מההון העצמי שלנו.

אנחנו ממשיכים לעקוף את הרווחים שיש כיום מהשקעות באגחים אחרי מס , אבל רק בקושי.

ההחזר ההיסטורי שלנו של 21% על ההון, בכלל  לא מובטח בעתיד.