תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 10

 
 

תרגום מכתבי וורן באפט
 מכתב סיכום למשקיעים שנת 1984 חלק 10.

 

 

 

 

 

בגלל שרוב הביטוחים שאנו מוכרים מתמקדים בביטוחי תאונות יש לנו בעיה יותר חמורה בהערכת עלויות התשלום מאשר מחברות ביטוח שמבטחות נכסים. כי קל להעריך שווי של נכסים לעומת הערכת תאונות.


(כשבניין מבוטח נשרף אתה מקבל את הכסף הרבה יותר מהר מאשר שכיר מבוטח שחלה במחלה עקב עבודה שעבד כמה עשרות שנים קודם לכן… )

 

למרות כל ההסברים הללו אני עדיין מוצא את הטעויות שלנו מביכות.

בעיסקי הביטוח שלנו לא הערכנו נכון את הגישה של בתי המשפט – המושבעים והשופטים – לתת לחברות הביטוח לשלם וכמה שיותר בלי קשר למה שקרה באמת . "הכיס העמוק ישלם".

בנוסף לא הערכנו נכון את האפקט העצום שיש לפרסום הקוו הזה של פסיקת המשובעים ברחבי ארה"ב כנגד חברות הביטוח – הוא השפיע על כלל הציבור ומכאן על כלל המשובעים.

חברות הביטוח שלנו טעו באותם הטעיות ואנו שהסתמכנו על נתוני ההוצאות שהם סיפקו לנו הפכנו את הטעויות שלהם לשלנו.

 

שמעתי סיפור לאחרונה שקשור לבעיה הזו:

 אדם טייל בחו"ל וקיבל טלפון מאחותו שאביהם נפטר באופן פתאומי. הבן לא היה יכול להגיע בזמן להלוויה , אז הוא אמר לאחותו שהיא תדאג לכל הסידורים של ההלוויה והוא ישלם את החשבון לכשיגיע.

 

כשחזר גילה שיש לו חשבון גדול מאוד לשלם עבור ההלוויה והוא כמובן שילם אותו.

אחרי חודש מגיע עוד חשבון על סך 15 דולר והוא משלם גם אותו.

אחרי חודש מגיע עוד חשבון על סך 15 דולר והוא משלם גם אותו.

בחודש השלישי שהגיע שוב החשבון על סך 15 דולר הוא מתקשר לאחותו ושואל אותה מה עולה 15 דולר? . "אה , שכחתי לספר לך" , אומרת אחותו: "קברנו את אבא בסוויטה שכורה".

 

אם הייתם בעסקי הביטוח בשנים האחרונות הסיפור הזה היה כואב לכם.

ניסנו לכלול את כול הוצאות הביטוח שלנו ,כולל הוצאות הסוויטה השכורה בדוחות הרלוונטים לאותה תקופה אבל זה לא כל כך הצליח לנו.

 

אני אמשיך לדווח לכם על הטעיות הללו מידי שנה.

 לא כל הטעויות בהפסדים של הרזרבות בתעשיות נובעות מטעויות של "חף מפשע אבל מטומטם". עם תוצאות חיתום רעות כמו שהם בשנים האחרונות ועם הנהלות כל כך לא בטוחות בעצמם כמו שראינו בהצגת התוצאות הפיננסיות שלהן זה רק טבעי שהטבע האנושי על חולשותיו רק ילך ויגבר.

 

חברה שתצטרך לסגור את העסק שלה אם תכיר בעלויות ההוצאות שלה , בהרבה מקרים מעדיפה פשוט לתת תחזית אופטימית על ה"מספרים שצריך לשלם בעתיד". חברות אחרות נכנסו לכל מיני עסקאות שונות ומשונות בנסיון להסתיר את ההוצאות בביטוח.

 

שתי הגישות הללו יכולות לעבוד במשך תקופה מסויימת , מבקרי חשבונאות למניהם כל עוד הם באים מחוץ לחברה לא ישימו לב לטריקים האלה בביטוח נכסים ותאונות.

 אם החובות של חברת ביטוח מדווחות כראוי והמצב הוא שהחובות גדולים יותר מסך הנכסים של החברה היא אמורה מייד לצאת ממעגל החברות שיכולות לבטח.

המחוקק אמור לשלול מיד את היכולת של החברה לבטח. בגלל שהמערכת היא "מערכת של כבוד" ושל מוסר , יתכן מצב שבו הרגולטור יתן לחברה את יתרון הספק.

 

ברוב העסקים כשמגיע מצב כזה (חבות גדולה מהמאזן – מסך הנכסים) פשוט נגמר הכסף – אין כסף לשלם ולהריץ את העסק.

בביטוח זה לא כך: יתכן שלא יהיה לעסק גרוש אבל הוא ימשיך לזהור. זה נובע מכך שהכסף עבור הביטוח מתקבל בשעת מכירת הפוליסה ואילו תשלומי הפוליסות במקרה של תביעה מתרחשות שנים אחר כך. לכן הכסף ממשיך לזרום לעסק גם אחרי שהחובות עברו את השווי הנקי של החברה.

למעשה החברות האלו שהם בעצם "מתים המהלכים" בדרך כלל רק משלשות את המאמצים שלהם להכניס כסף לחברה ולכן הם מקבלות תמורת הנכסים שלהן כל מחיר או סיכון רק כדי לשמור על העסק רץ.

 

עם גישה כזו של מהמר שאין לו מה להפסיד יותר , החברות מקוות שאיך שהוא כשהמצב ישתנה הם ימשיכו להתגלגל הלאה ולכסות את החובות העצומים שלהם על ידי מזל או בדרך אחרת.

וגם אם לא יהיה להם מזל – העונש למנהל של חברה כזו שהפסידה מעל 100 מיליון דולר – הוא לא גדול במיוחד והההסתברות שהוא יקרה היא אולי 1 ל 10. החברה תקלע לקשיים אבל המנהל ימשיך לקבל את המשכורות ואת ההטבות הנלוות עד הקריסה הטוטלית.

 

ההפסדים של הרזרבות בביטוחי הנכסים-תאונות של בארקשייר הם הרבה יותר מדיון אקדמי עבורנו.

 

לא רק שבארקשייר הפסידה מיליונים מ"המתים המהלכים" שמכרו ביטוחים בכל מחיר כדי לשמור על כניסת כסף בניסיון להסתיר את המשבר שנקלעו אליו , ועל ידי כך המכירות שלנו פחתו בשיעור עצום , אלא גם שכולם כבר הבינו שהחברות הללו חברות שלא מסוגלות לעמוד בתשלומי התביעות – בארקשייר נדרשה לשלם עבור אותם חברות את החובות שלהם בגלל תקנות ערבות שקיימות בחלק מהקרנות.


בגלל המצב הקשה של החברות הם ניפחו את המאזן שלהם באופן עצום ולא ניתן היה לגלות זאת בגלל הדיווח המוטעה שקיים בביטוחים.

חדלות הפירעון של כמה מחברות הביטוח הגדולות ביותר וההיטלים שנבעו מתקנות החוק כדי להבטיח את ערכן של קרנות סיכנו באופן מהותי גם מבטחות חלשות אחרות שכן היו ברי פרעון.


סכנה כזו יכלה להיות קטנה בהרבה אם תקנות החוק היו מזהות את החברות חדלות הפירעון מוקדם יותר ומכריחות אותם לחסל את עסקיהם.

במקום הזה החוק היטיב עם החברות חדלות הפירעון והקשה על החברות שהתנדנדו בחולשה אך עדיין היו ברות פירעון. ההתקדמות בנושא הזה עדיין מאוד איטית.


תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 9

 
 
 
תרגום מכתבי וורן באפט
 מכתב סיכום למשקיעים שנת 1984 חלק 9.
 
קטע חובה למי שקורא דוחות של חברות ביטוח ודוחות פיננסים בכלל.
באפט מסביר כאן מדוע הדוחות של חברות הביטוח אינן משקפות באמת את המצב הפיננסי של חברות הביטוח.

 

 

 

 

 

טעיות בהפסדי רזרבות

 

כל מחזיק מניות בחברה שיש לה אינטרס בביטוחי רכוש-תאונות צריך להבין קצת את החולשה האינהרנטית שטבועה בדיווחי הרווח של החברות בתעשיית הביטוח.

 

כשפיל גרהם  היה המוציא לאור של הוושניגטון פוסט הוא תיאר את העיתון היומי כ"טיוטה הגולמית הראשונית של ההיסטוריה". לצערנו דיווחי הרווח והמצב הכלכלי של חברות ביטוח , במקרה הטוב ,הם רק ה" טיוטה הגולמית הראשונית של המציאות"

 

הבעיה היא לקבוע כמה החברה הוציאה. רוב ההוצאות נובעות מהפסדים כתוצאה מתביעות ביטוח. חלק גדול מההוצאות האלה לא יכול להיות משוערך אל מול המכירות של אותה שנה.

לפעמים אי אפשר לחשב אותם גם אל מול עשור של מכירות.

 

(באפט מעלה כאן בעיית אמת הקשורה לדוחות חברות הביטוח:

 הדוחות אינם אמינים מכיוון שאי אפשר להעריך את ההכנסות מול ההוצאות , ההכנסות ידועות אבל ההוצאות לא.

אי אפשר לדעת כמה תביעות יוגשו בפועל ובכמה כסף תסתיים כל תביעה , מכאן עולה כמובן השאלה :

אז איך מחשבים את ההוצאות בדוחות של חברות הביטוח? . גבי זי)

 

ההוצאות של חברות הביטוח בנושא התאונות והנכסים מחושבות בדוחות שלהם בצורה הבאה:

  1. הוצאות שקרו ושולמו במשך תקופת הדוח.
  2. הערכה של הוצאות שדווחו למבטח אבל עדיין לא שולמו כי אין עדיים הסדר בין הצדדים.
  3. הערכה של הוצאות על אירועים שקרו אבל לא דווחו למבטח.    

      (BNRI-קרה ולא דווח incurred but not reported)                                      

    4.  האפקט של סעיפים 2+3 משנים עברו על תקופת הדוח הנוכחית.

 

בסופו של דבר מתקנים את הדוח של שנה X בשנה ה X + 1 או בשנה ה X + 10, זה לא כל כך משנה אבל התיקון של הדוח גורם לכך שהרווח בשנה מסוימת אינו באמת הרווח האמיתי.

לדוגמה: מבוטח שנפגע בתאונה בשנת 1979, אנחנו הערכנו את הנזק בסכום של 10,000 דולר בדוח של שנת 1979 ולכן בסעיף החובות שלנו רשמנו 10,000 דולר (סעיף ה liability)

 

אם התביעה הסתיימה בסופו של דבר בשנת 1984 בסך של 100,000 דולר אנחנו נוריד מהרווחים של שנת 1984 עוד 90,000 דולר. למרות שההוצאה הוכרה בשנת 1979 בדוחות שלנו , לכן גם סעיף החבות שלנו בשנת 1979 וגם סעיף הרווח שלנו בשנת 1984 לא היה נכון.

 

 

הנחיצות של ההערכות המדויקות בחישוב המאזנים פשוט קריטית , אחרת מתקבל דוח מטעה.

זה גם אומר שלא משנה כמה ההנהלה תתאמץ לדייק טעויות תמיד יקרו.

 

בניסיון למנוע את הטעויות הללו חברות הביטוח בתחום הרכוש והתאונות מסתמכות על סטטיסטיקה. זה בעצם ההסבר לשורת "הערכת החובות" 

 (גבי זי: estimation of aggregate liabilities)

 

הרזרבות שמצטברות כתוצאה מההערכה הזו נקראות בשמות משתנים כמו:

רזרבות "החלק העיקרי" או רזרבות "פיתוח" או רזרבות "השלמה".

המטרה של כל זה היא כמובן לגרום לכך שחברת הביטוח לא תשלם יותר ממה שהצהירה עליו עד לתאריך של אותה הצהרה פיננסית.

 

בברקשייר הוספנו לשורה הזו מה שאנחנו חשבנו שנכון להוסיף לרזרבות האלה , אבל עדיין זה לא היה מספיק. זה חשוב מאוד שתבינו את המהות של הטעיות האלה שקשורות ברזרבות שלנו. אתם יכולים להבין בעצמכם כמה תהליך החישוב אינו מדויק , ועד כמה אתם צריכם להיות חשדניים כשאתם באים לבדוק דוח שכזה.

 

הטבלה הבאה מראה את תוצאות הביטוח כפי שנתנו אותם בסוף אותה שנה וכפי ששיננו אותם שנה לאחר מכן – על בסיס "אם היינו יודעים אז מה שאנחנו יודעים היום".

אני אומר על זה: "מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים היום" כי גם העמודה של השנה לאחר מכן אינה מדויקת מספיק וגם היא מכילה המון הערכות ולא מספרים מדויקים , אבל עדיין הטבלה הזו מכילה הרבה נתונים של תביעות שכן שולמו שנה לאחר מכן ולכן הם לא מבוססות על הערכה אלא על תשלום אמיתי.

 

 

שנה

תוצאות חיתום כפי שדווחו

תוצאות מתוקנות לאחר שנה

1980

6,738,000

14,887,000

1981

1,478,000

(1,118,000)

1982

(21,462,000)

(25,066,000)

1983

(33,192,000)

(50,974,000)

1984

(45,413,000)

??

 

 

 

 

כדי לעזור לכם להבין את הטבלה הנה הסברים למספרים החשובים ביותר:

 

בשנת 1984 יש לנו הפסדים על סך 45 מיליון דולר שכוללים 27 מיליון משנת 1984 ועוד 18 מיליון שהפסדנו בשנת  1983 ולא דיווחנו עליהם בשנת 1983 לכן אנחנו מכניסים אותם לדוחות של 1984.

 

כמו שניתן לראות המספרים תמיד מראים תמונה יפה מהמציאות בפועל. זו בעיה חמורה מבחינתי כי:

  1. אני מעדיף שתוכלו תמיד לסמוך על מה שאני אומר.
  2. ההנהלה ואני היינו פועלים אחרת אם היינו מבינים שיש לנו בעיה קבועה ומתמשכת בהערכת ההפסדים האמיתיים שלנו.
  3. שילמנו מס על רווחים שלא באמת הרווחנו – נתנו לממשלה כסף שלא באמת מגיע לה , למרות שבסופו של דבר התשלומים האלה מתאזנים,  זה לוקח להם המון זמן ובינתיים הכסף הזה היה יכול לעבוד עבורנו.

תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 8

 

 
 
תרגום מכתבי וורן באפט
 מכתב סיכום למשקיעים שנת 1984 חלק 8.

 

 

 

 
 

היחס המשולב של חברות הביטוח שלנו היה 134 בשנת 1984.

(אנחנו מוציאים מהחישוב את כל הנושא של ביטוחי הסדרים מובנים ואת הפסדי הרזרבות …)

 

זאת השנה השלישית ברציפות שהביצועים שלנו הרבה יותר גרועים משאר התעשייה. אנחנו מצפים לשיפור בשנה הקרובה ואנחנו מצפים שהוא יהיה מהותית יותר טוב משאר התעשייה.

מייק גולדברג המנהל של עסקי הביטוח שלנו תיקן הרבה טעיות שאני עשיתי לפני שהוא החליף אותי.

 

הביצועים הקשים של הענף הורידו הרבה מהמתחרים שלנו הצידה כך שיכולנו להעלות מחירים בצורה משמעותית בחצי השני של השנה.

 

כבר כמה שנים שאני אומר לכם שיום יבוא והחוזק הכלכלי שלנו יבוא לידי ביטוי בתחרות שלנו בענף הביטוח ויהפוך אותנו למבטחים המועדפים על ידי הלקוחות.

יתכן שהיום הזה הגיע.

כמעט ללא שום ספק אנחנו המבטחים החזקים ביותר בתחום הנכסים והתאונות עם מצב כלכלי מעולה בכמה רמות מעל חברות ידועות וגדולות הרבה יותר מאתנו.

המדיניות שלנו היא לשמור על העליונות הזו שלנו. הרי מי שקונה ביטוח מקבל רק הבטחה תמורת הכסף שלו. הערך של ההבטחה שהוא מקבל נקבע לפי המצב הגרוע ביותר ולא לפי המצב הטוב ביותר.

גם כאשר השווקים הפיננסים במצב גרוע והתוצאות של חברות הביטוח גרועות מאוד ההבטחה צריכה להיות מקוימת. חברות הביטוח שלנו מסוגלות לקיים את ההבטחה שלהם בכל מצב כלכלי קשה ככל שיהיה ואין הרבה חברות אחרות שמסוגלות לעשות זאת.

 

החוזק הכלכלי שלנו הוא הנכס העיקרי שלנו בביטוח הסדרים מובנים וביטוח של הפסדי הרזרבות שדיווחנו לכם עליהם לפני שנה. הלקוח צריך להיות בטוח בכך שחברת הביטוח מסוגלת לעמוד בתשלומים למשך עשורים קדימה.

מעט מאוד חברות עומדות במבחן הזה של חוזק כלכלי ללא ספקות של עשרות שנים קדימה.

 

בגאיכו העסקים כרגיל מצוינים. החברה השיגה גידול משמעותי במכירות ביטוחי עסקים במהלך שנת 1984 גם הביצועים של תיק המניות של החברה המשיך להיות מדהים. למרות שתוצאות החיתום הידרדרו מעט בהמשך השנה בגאיכו הם נשארו מעל התעשייה.

ה36% שלנו בגאיכו נתנו לנו 320 מיליון דולר מתוך הכנסות של 885 מיליון דולר שזה פי שתיים מההכנסות שלנו מחברות הביטוח שבבעלותינו.

 

סיפרתי לכם שבשנים האחרונות הביצועים של מנית גאיכו עברו בהרבה את ביצועי העסק של גאיכו מבריקים ככל שיהיו.

 בשנים האלו הערך של ההשקעה שלנו בגאיכו עלתה בהרבה על הערך האינטרינזי של החברה.

הזהרתי מפני זה שמצב כזה לא יכול להמשיך לעד ולכן יתכן שיהיו שנים שבהם המניה תרד אל מתחת לממוצע הגדילה של העסק עצמו.

השנה זה קרה – הערך האינטרינזי עלה השנה בצורה מאוד חזקה אבל המניה כמעט ולא זזה.

בגלל ש27% מהערך של בארקשייר נמצא בתוך גאיכו זה השפיע חזק מאוד על הרווחים שלנו השנה – וגם הם כמעט ולא זזו.

 

אנחנו לא עצובים מזה בכלל , להיפך אנחנו מעדיפים שהעסק של גאיכו יעלה בשיעור של X ואילו המניה תעלה בחצי X. במקרה של גאיכו כמו בשאר העסקים שלנו אנחנו מסתכלים על ביצועי העסק ולא על ביצועי המניה. אם אנחנו צודקים בהערכות העסק שלנו אז השוק בסופו של דבר יכיר בערך הזה גם כן.

 

אתם כמחזיקי המניה של בארקשייר נהנים בצורה ישירה מהכישרון של ג`ק בריין, ביל שניידר ולו סימפסון. בגרעין העסק של גאיכו נמצאים המחירים הנמוכים של ביטוחי המכוניות והבתים .הם אלו שיוצרים לגאיכו יתרון תחרותי עצום.

 זה נכס נדיר בעסקים ובתחום הפיננסים בכלל ליצור כזה יתרון. היתרון הזה מזמין רווח פוטנציאלי אדיר שהאנשים האלו יודעים לנצל ולממש.

 

כמעט כל הקרנות שנוצרו על ידי הביטוחים של גאיכו עומדות לשימושו של לו סימפסון להשקעות.

יש ללו את הקומבינציה הנדירה של טמפרמנט ואינטלקציה שיוצרות השקעות ארוכות טווח מעולות.

כאשר הוא פועל בסיכון הרבה יותר נמוך משאר התעשייה הוא השיג תשואות גבוהות בהרבה מעל שאר תעשיית הביטוח.

 

שלשת המנהלים הללו פשוט נהדרים.


תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 7

 
 

 
 
 
תרגום מכתבי וורן באפט
 מכתב סיכום למשקיעים שנת 1984 חלק 7.

 



 

הכלכלה של עיתונים דומיננטיים היא מדהימה והיא בין העסקים הטובים בעולם.

(  נכון לשעת כתיבת המכתב -באפט מתכוון לומר שעיתונים הם עסק שמרוויח המון כסף,  גבי זי)

הבעלים של עיתונים מצליחים באופן טבעי מאמינים שההצלחה הכלכלית שלהם היא בגלל שהם מייצרים מוצר מעולה.

האמונה הזו לא עומדת במבחן המציאות: בעוד שעיתונים ברמה הכי גבוהה מספקים רווחים מעולים , עיתונים ברמה הנמוכה ביותר מספקים את אותם רווחים או יותר מזה.  כל עוד העיתונים נחשבים לדומיננטיים בקהילה שבה הם מופצים.

 

ברור שקל יותר להפוך לעיתון דומיננטי אם הרמה שלו גבוהה – אנחנו מאמינים שהעיתון שלנו הפך לדומיננטי בגלל האיכות שלו.

 

אבל אחרי שעיתון כבר רכש לעצמו מעמד זה כבר לא תלוי בשוק אם הוא יהיה טוב או רע , זה תלוי רק בעיתון עצמו.

ברוב העסקים זה לא כך: אם העסק מייצר מוצר נחות הכלכלה של העסק תהיה נחותה גם כן. עיתון נחות יכול לייצר רווח מדהים רק בגלל לוח המודעות שלו. גם אם הרמה שלו תהיה מאוד נמוכה עדיין הוא יהיה נחוץ לרוב הקוראים ולכן גם למפרסמים.

 

בגלל שסטנדרט של עיתון כאמור לא נקבע על ידי השוק , ההנהלה צריכה לקבוע סטנדרט כזה. המחוייבות שלנו לרמת חדשות גבוהה קובעת כזה סטנדרט. יש לנו ביטחון בהנהלה הנוכחית שתמשיך לייצר סטנדרט גבוהה כזה.

צ`רלי ואני מאמינים שעיתונים הם דבר מאוד חשוב לחברה. אנחנו מאד גאים בעתון הזה ואנחנו מתכוונים להיות עוד יותר גאים בשנים שיבואו.   

 

 

 ביצועי הביטוח

 

כרגיל מוצגת פה טבלת ביצועי תעשיית הביטוח בשנים האחרונות.

 

לטבלה שני עמודות עיקריות: עמודת השינוי בפרמיות שנכתבו.  (זה בעצם הגידול בהכנסות ביחס לשנה שעברה – גבי זי) 

ועמודת היחס המשולב , היחס הזה הוא בעצם יחס ההוצאות (הפסדים + הוצאות שוטפות ) למכירות

 

(דומה מאוד ליחס שאנו מכירים כשולי רווח , שולי רווח זה הרווח חלקי מכירות וכאן זה יחס הפוך : ההפסדים וההוצאות חלקי המכירות  – גבי זי). יחס גדול מ100 אומר שאנו בהפסדים , יחס קטן מ100 אומר שיש רווח.

 

(כי יחס גדול מ100 אומר שמכרנו ב100 שקל והוצאנו יותר מ 100 שקל , יחס קטן מ 100 אומר שמכרנו ב 100 שקל והוצאנו פחות מ100 שקל אז ההפרש הוא בעצם שולי הרווח שלנו. אם היחס המשולב עומד על 96.2 אז שולי הרווח שלנו הם 100 – 96.2  =  3.8   , גבי זי)

 

 

היחס המשולב אחרי חלוקת דיבדנדים

השינוי בפרמיות שנכתבו ב%

שנים

96.2

10.2

1972

99.2

8

1973

105.4

6.2

1974

107.9

11

1975

102.4

21.9

1976

97.2

19.8

1977

97.5

12.8

1978

100.6

10.3

1979

103.1

6

1980

106

3.9

1981

109.7

4.4

1982

111.9

4.5

1983 (Revised)

117.7

8.1

1984 (Estimated)

 

 

במשך מספר שנים אנחנו טוענים ששינוי של 10% בפרמיות נחוץ רק כדי להשאיר את היחס המשולב ללא שינוי. הטענה הזו מתבססת על ההנחה שאחוז ההוצאות מתוך נפח הפרמיות תשאר יציבה וההפסדים ימשיכו לגדול בקצב של כ10% בגלל האינפלציה ,בגלל העליה ברמת התאונות ובגלל חוקי הביטוח (באפט מתכוון שבתי המשפט מחייבים את חברות הביטוח לשלם על תביעות שבעבר הם לא חויבו בהם – גבי זי)

 

הטענה שלנו הוכחה כמדוייקת להפליא: אם הפרמיות היתה גודלת ב 10% בשנה כל שנה משנת 1979 עד היום היא היתה גודלת סה"כ ב 61%

(1.1   בחזקת 5 = 1.61 , גבי זי) והיחס המשולב היה השנה עומד על 100.6 כמו בשנת 1979 .

 

במקום זה הגדילה בנפח המכירות הייתה רק בשיעור של 30% ולכן היחס המשולב עמד על 117.7.

היום אנחנו ממשיכים להאמין שהמפתח לריווחיות בפרמיות הביטוח הוא השינוי בכמות הפרמיות הנמכרות בין שנה לשנה.

 

כרגע אנחנו מעריכים שהגדילה בשנת 1985 תעבור את ה10% ולכן אם "הקטסטרופות" ישארו ברמה הנורמלית שלהן אנחנו מצפים שהיחס המשולב יתחיל סוף סוף לרדת.

למרות זאת כדי לרדת בחזרה לריווחיות בתעשיה אנחנו מעריכים שדרושה עליה של 15% בשנה בכמות הפרמיות הנמכרות במשך 5 שנים רצופות. זה אומר שבשנת 1989 כמות הפרמיות שימכרו בשנה תהיה כפולה מהיום. נראה לנו ששיעור הגדילה הזה לא סביר. יותר סביר שיהיו כמה שנים מעל 10% גדילה מלוות ביחס משולב של 108 – 113.


תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 6

 
 
 
 
תרגום מכתבי וורן באפט
 
 מכתב סיכום למשקיעים שנת 1984 חלק 6
 באפט ממשיך בסקירת ביצועי עסקיו במהלך שנת 1984
 
והפעם :
מה עדיף, שולי רווח נמוכים והרבה מכירות ,או שולי רווח גבוהים ומעט מכירות?
האם עדיף לחברה למכור מוצר איכותי יותר שעולה הרבה לייצר אותו וכתוצאה מזה שולי הרווח יורדים אבל הוא יגרום לסך מכירות גבוה יותר,  או לייצר מוצר פחות טוב עם שולי רווח גבוהים יותר אך עם סך מכירות קטן יותר?

 

 

 
עתון הערב של באפלו

 

הרווחים בעתון היו השנה הרבה יותר ממה שצפינו.

כמו בסיי`ז הושגה התקדמות רבה בשליטה על העלויות וההוצאות.

מספר שעות העבודה ירדו בכ 2.8%. (לא כולל שעות חדרי החדשות) זה גרם לעליה של 4.9% בלבד בהוצאות. הביצועים האלה הושגו על ידי סטן ליפסי והצוות שלו ואלו הם אחת מהתוצאות הטובות ביותר בתעשיה הזו.

 


למרות זאת אנחנו נתקלים בגידול חד בהוצאות שלנו. באמצע שנת 1984 נכנסנו לחוזה רב שנתי עם האיגוד המקצועי על גובה המשכורות שאנו משלמים לעובדי העיתון. החוזה הזה בעצם מעלה את השכר העובדים.

 

 בשנים הלא ריווחיות של 1977-1982 הדרך שבה שמרנו על התחרותיות שלנו היתה באמצעות האיגוד המקצועי ואם לא היינו נקשרים לאיגוד המקצועי התוצאות היו נראות אחרת.

 

בגלל שהעלאת המשכורות בעקבות החוזה הזה מתבצעות במשך תקופה לא קצרה – רק חלק מהם משתקפות בהוצאות של 1984. הרוב יהפך להיות אפקטבי בשנת 1985 ולכן עלויות העבודה יעלו בצורה משמעותית ביחס לשאר התעשיה.

 

אנחנו מצפים לשכך את העליה הזו באמצעות עליה קטנה ברווחים , אבל לא נוכל להמנע מעליה משמעותית בהוצאות.

המחיר של נייר העיתון גם עלה ביחס לשנה שעבר.

בעיקר בגלל שני הסיבות האלו אנחנו מצפים ששולי הרווח שלנו ירדו בשנה הבאה.

 

ישנם שני גורמים מרכזיים בעלי חשיבות כלכלית לעיתון, התפוצה של העיתון והחדירה שלו :

 

 

1. התפוצה שלנו קשורה בצורה הדוקה לתועלת שהיא מפיקה למפרסמים שלנו.

עיתונים אזוריים או מקומיים בתפוצה רחבה לא מספקים תועלת למפרסמים , למשל אם העיתון מופץ באזור של 100 מייל אף אחד לא יפרסם מודעה על מכירת גור כלבים כי המרחק הגדול מונע את היעילות של הפרסומות , או למשל בעל חנות ירקות לא יפרסם מודעה על מבצע מיוחד כי הקורא שנמצא במרחק של 50 מייל לא יבוא אליו.

 

תפוצה "מבוזבזת" שכזו – כך קוראים לזה המפרסמים פוגעת ברווחיות של העיתון.

ההוצאות של העיתון נקבעות בעיקר לפי רמת ההפצה שלו בעוד שההכנסות מפרסומות של העיתון (כ 70% – 80% מכלל הכנסות העיתון ) נקבעות בעיקר לפי היעילות של ההפצה. במקרה שלנו אנו מופצים באזור קטן יחסית כך שהמפרסמים מרוויחים.

 

2. רמת החדירה של העיתון לעסקי הקמעונאות היא יוצאת דופן. מפרסמים יכולים להגיע דרכנו לכל הלקוחות הפוטנציאלים שלהם רק דרך העיתון שלנו. (כזכור מהמכתב הקודם רמת החדירה היא בעצם אחוזי הקוראים של העיתון מתוך כלל מישקי הבית באזור – גבי זי )

 

 

לפני שנה סיפרתי לכם על ההישגים שלנו בתחום הזה. מתוך 100 העיתונים הגדולים בארה"ב היינו מספר אחד בעיתון היומי ומספר 3 בעיתון יום א` ברמת החדירה. השנה עברנו למקום השני בעיתון יום א` , ונשארנו במקום הראשון בעיתון היומי.

 

הסברתי לכם שהסיבה המרכזית לזה היא כמות החדשות החריגה שאנו מספקים לקוראים שלנו. אחוז החדשות שלנו הוא הגבוהה ביותר מבין כל העיתונים שיש כיום בגודל זהה לשלנו.

 בשנת 1984 אחוז החדשות היה  50.9%  ובשנת 1983 50.4%. בשאר העיתונים זה עומד על 35%-40% בלבד.

 

אנחנו נמשיך לשמור על יחס של כ 50% בין הפרסומות לחדשות.

 בנוסף למרות ששנה שעברה הורדנו את כמות שעות העבודה בעיתון השארנו את כמות שעות העבודה בחדר החדשות ואנחנו נמשיך לשמור גם על זה.

 

המדיניות הזו של הרבה חדשות ביחס לפרסומות , עולה לנו המון כסף בנייר עיתון. כתוצאה מזה העלות שכוללת מחיר נייר + משכורות + חדר חדשות פעיל גורמת לשולי הרווח שלנו להיות קטנים ביחס לעיתונים אחרים באותו גודל.

 

למרות זאת יש מספיק מקום לתמוך ולשלם את העלויות הללו.

ההבדל בין עלויות גדולות לבין עלויות קטנות נע באזור ה3% בלבד. בעוד ששולי הרווח לפני מס עומדים על כ30%!!!.

 

(ובמילים אחרות:

 

באפט אומר כאן חד משמעית: וותרו על שולי רווח גבוהים תמורת יותר מכירות!!

חברה שיכולה למכור יותר בשולי רווח נמוכים עדיפה על חברה עם שולי רווח גבוהים אך מוכרת פחות!!

 

מתי הכלל הזה נכון?

כאשר שולי הרווח הנמוכים נגרמים מיצירת מוצר איכותי יותר , ערכי יותר וטוב יותר – כלומר עולה יותר כסף לייצר אותו – כמו במקרה הזה של העיתון של באפלו – יחס הפרסומות לחדשות גבוהה , העיתון הרבה יותר איכותי וכתוצאה מזה שולי הרווח יורדים.

 

גבי זי.)