תרגום מכתבי באפט 1987 – חלק 23 ואחרון

 

 

 

 

שונות

אנחנו מקווים לקנות עוד נכסים שדומים לנכסים שיש לנו כבר ולא תזיק לנו עזרה בתחום הזה אם אתם מכירים עסק שיש לו את הקריטריונים הבאים , תקשרו אלי או כתבו אלי:

עסק שמוכר הרבה. לפחות 10 מיליון דולר רווח נקי אחרי מס.

עסק שהפגין כוח רווח קבוע בעבר – פרויקטים עתידיים לא מענינים אותנו.

עסק שמרוויח תשואה מאוד יפה על ההון שלנו כאשר אין לו , או יש לו מעט מאוד חוב.

ההנהלה נשארת במקום , אנחנו לא נספק הנהלה חדשה.

עסק פשוט – אם יש בו הרבה טכנולוגיה שאנחנו לא מבינים לא נקנה.

הצעת מחיר ידועה מראש. לא נבזבז את הזמן על עסק שהמחיר שלו לא ידוע מראש.

אנחנו לא נתערב ברכישה עויינת של עסק. אנחנו מבטחים סודיות מוחלטת ותשובה מאוד מהירה – אפילו תוך חמש דקות.

(גבי זי: מכאן תשובה לטוענים שבאפט חוקר את המניות שלו באמצעות נוסחאות סודיות למיניהן , כשהחברה באמת מעולה זה לוקח מעט מאוד זמן לגלות את זה:

אפילו חמש דקות יספיקו לגלות את התשואה להון לאורך כמה שנים  אחורה , כאשר התשואה תחשב גם לפי תשואה תפעולית וגם לפי תזרים תפעולי – חופשי וגם כמובן לפי רווח נקי.  יחס חוב להון כמה שנים אחורה , שולי רווח גבוהים מאוד כמה שנים אחורה  וכולי…

רק  כאשר החברה לא מדהימה אז צריך לחקור טוב , גם בכמות וגם באיכות , אז יש מקום לבדוק את כול האספקטים של החברה.)

אנחנו מעדיפים לקנות במזומן אבל נשקול החלפת מניות אם הערך הפנימי של המניות שנקבל יהיה שווה לערך המניות שניתן.

אנחנו מזמינים את המוכרים לבדוק אותנו באמצעות האנשים שאיתם עשינו בעבר עסקים כאלו. לעסקים הנכונים ולאנשים הנכונים אנחנו יכולים לספק בית טוב.

מצד שני לעיתים קרובות מידי אנחנו מקבלים הצעות לקנות עסקים שבכלל לא מתקרבים לקריטריונים שאנחנו מחפשים: כול מיני עסקים בסיכון , כול מיני עסקים שעברו מהפך כלכלי , מכירות פומביות , והאמרה המאוד פופולארית היום בין ברוקרים: "אני בטוח שכשתפגשו ותכירו אחד את השני משהו טוב יקרה…"

חוץ מלקנות עסקים שלמים אנחנו גם מעוניינים בקניית חלקים של עסקים – שלא על מנת לשלוט בהם. יש לנו אינטרס ספציפי בקניית אגחים מועדפים להמרה לטווח ארוך כפי שקנינו ב SALOMON

*   *  *

ועכשיו קצת "דה ז'ה וו". רוב בעלי המניות הגדול של בארקשייר קיבל את המניות שלו כתוצאה מתהליך הפירוק של שותפות באפט בשנת 1969. חלקכם אולי זוכרים שבשנת 1962 נתקלתי במספר בעיות קשות בניהול של חברת   DEMPSTER MILL החברה עסקה אז במשאבות מיים וציוד חקלאי לחוות בשליטת השותפות.

באותו הזמן , כמו היום , פניתי לצ'רלי עם הבעיות שהיו קשות מידי בשבילי לפתרון בחברה הזו.

צ'רלי הפנה אותי לחבר שלו הארי בוטל. פגשתי את הארי בלוס אנגלס באפריל 17 וב 23 לאפריל הוא כבר היה בנברסקה מנהל את דמפסטר. כול הבעיות שלנו שם נעלמו מיידית עם בואו. במכתב השנתי של אותה שנה נתתי לו את התואר "איש השנה".

לאחר 24 שנים הסצנה הפעם מתרחשת ב  K &WPRODUCTS   אחזקה קטנה של בארקשייר שמייצרת חומרים לתעשייה (גבי זי:  למשל נוזלים לתעשייה שמונעים קורוזיה וחלודה , תעשו חיפוש בגוגל תמצאו אותם…)

 במשך שנים החברה תפקדה ממש טוב אבל בשנת 1985-6 היא נקלעה לקשיים. צ'רלי שהיה המנהל האחראי על החברה ידע שאין צורך להתייעץ איתי שוב.

במקום זה הוא פנה להארי שוב. הפעם הארי בן 68 , צ'רלי מינה  אותו ל  CEO של   החברה וחיכה לתוצאות …הוא לא חיכה הרבה.

בשנת 1987 החברה קבעה שיא חדש עליה של 300%  ברווחים משנת 1986. ככול שהרווחים גדלו כך ההון העובד הלך וקטן. ההשקעות של החברה בחשבונות לקבל ובמלאים שלה ירדו ב 20%!.

אם נתקע שוב בבעיית ניהול בעשר עשרים שנה הקרובות , אתם יודעים איזה טלפון יצלצל.

*    *    *

ענייניי תרומות…

                                                                                                              *   *   *

לפני שנה הגיעו כ 450 מחזיקי מניות למפגש השנתי. כ60 שאלות שהם שאלו היו נהדרות.

בדרך כלל פגישה של בעלי המניות היא בזבוז זמן בגלל שבעלי המניות – הצופים – הופכים להיות רק צל צדדי של בפגישה כאשר אור הזרקורים מופנה למנהלים.

אצלנו זה אחרת.

זה אינפורמטיבי לבעלי המניות וכיף עבורנו. (בבארקשייר הצופים הם במרכז הבמה )

השנה הפגישה תערך ב23 במאי ואנחנו מקווים שכולכם תגיעו.

אנחנו נענה לכול השאלות עד שכול השאלות יקבלו מענה , למעט שאלות שנוגעות לפעילות עכשווית בתיק או שאלות הנוגעות לנושאים שחשיפתם עלולה להזיק.

לפני שנה שכרנו שני אוטובוסים  בעלות של 100 $ כדי לקחת בעלי מניות לחנות הרהיטים שלנו. זה השתלם לנו:

כ40,000 דולר של סחורה החליפו ידיים , מה שמוכיח גם את השיפוט הטוב שלכם.

גברת בלומקין מייחסת את ה100$ האלו לניהול הרשלני שלי.

אבל גם השנה היא מוכנה לעמוד ביחס ההוצאות – למכירות הזה , אלא שהפעם היא טוענת שאתם חייבים לשבור את סך המכירות מלפני שנה.

אמרתי לה שהיא לא תתאכזב.

29 בפברואר 1988.

 

וורן באפט.

תרגום מכתבי באפט 1987 – חלק 22

 

 

 

 

עוד קטע חובה שמסביר היטב את מדיניות החוב האמתית שצריכה להיות למשקיעי הערך.

מתי להיכנס למינוף ומתי לצאת ממנו.

תרגום מכתבי וורן באפט , מכתב שנת 1987 , חלק 22.


הסיבה למדיניות שלנו בנושא המינוף והחובות היא לא תוצאה של גיל מתקדם או עושר : המדיניות שלנו קבועה כבר לאורך השנים.

למרות זאת אין לנו פוביה מחובות. אנחנו מסכימים ללוות כסף כאשר אנחנו מאמינים שגם במקרה הגרוע ביותר נוכל להחזיר אותו בקלות ללא שום איום על קיומה של בארקשייר.

כאשר אנחנו מנתחים מה סכום החוב הזה (- שבו אנו יכולים לעמוד ללא כול בעיית קיום) אנחנו מסתכלים על החוזק שלנו שישרת אותנו מאוד יפה בשעת משבר למשק האמריקאי: הרווחים של בארקשייר מגיעים ממגוון מקורות שונים ומשונים , כול העסקים שלנו כמעט ולא צריכים הון נוסף שיושקע לצורכי תפעול.

מבנה החוב שלנו בנוי היטב (גבי זי: כלומר קל לנו להחזיר אותו בכל מצב) ובנוסף יש לנו אחוז מאוד גבוהה של כסף נזיל. זה ברור שיכולנו לעמוד ביחס חוב להון גבוה יותר ממה שיש לנו כעת.

האספקט של מדיניות החוב שלנו דורשת הערה נוספת:

בניגוד להמון עסקים בעולם אנחנו מעדיפים לעבוד בתצורה של צפייה למצב הפיננסי מאשר לתצורת עבודה של תגובה למצב הפיננסי. עסק משיג את התוצאות הפיננסיות הטובות ביותר כאשר הוא מתנהל בשני הצדדים של המאזן. המשמעות של זה היא התשואה הגבוהה ביותר האפשרית על המאזן מצד אחד ומצד שני התשלום הנמוך ביותר האפשרי על החוב.

זה היה מאוד נוח אם ההתקדמות בשני החזיתות הייתה מתרחשת במקביל. במציאות ההיפך הוא מה שקורה בפועל: כאשר הכסף מאוד מאוד יקר (גבי זי: ישנם ריביות גבוהות על הכסף או שקשה להשיג כסף ולא בגלל הריבית אלא בגלל אי הוודאות ששוררת בתקופה כזו של מחירי ריצפה בשעת משבר עמוק) אז גם אפשר לקנות את הזדמנויות ההשקעה הטובות ביותר ממש בזול.

ולהיפך , כאשר הכסף מאוד מאוד זול (גבי זי: כאשר הריביות על ההלוואת מאוד נמוכות – כמו בימים אלו – סוף שנת 2010 , וגם מבחינת תנאי השוק קל יחסית ללוות כסף מהבנק) אז מחירי המניות הטובות עולים לשמים.

לכן המסקנה שלנו היא: הרבה פעמים פעולות בצד החובות של המאזן צריכה להילקח באופן עצמאי מצד ההון של המאזן. (גבי זי: כלומר צריך לקנות את החובות ללא קשר למצב ההון העצמי – למצב הרווחים.)

המצב שבו כסף זול או כסף יקר הוא אף פעם לא ברור בכול נקודת זמן.

מכיוון שאין לנו שום יכולת לנבא את אחוזי הריבית בעתיד ולדעתנו גם אף אחד אחר לא יכול לנבא אותם… לכן המדיניות שלנו היא כזו :

אנחנו פשוט לווים כסף כול פעם שהתנאים נראים לנו נוחים ללוות כסף ואז אנחנו מקווים שגם יהיה לנו מה לעשות בכסף – השקעה או רכישה אינטליגנטית – וכמו שציינו ההזדמנויות האלו מתרחשות דווקא כשהתנאים לא נוחים להלוואות והכסף הופך להיות מאוד יקר או ששוק החובות הופך להיות מאוד מעיק.

(גבי זי: באפט לא משתמש במכתב במילים שהכסף יקר  – הוא משתמש במילים מעיק ולוחץ או הדוק –  oppressive  או  tight .  כלומר זה לאו דווקא מצב בו הריביות גבוהות אלא מצב שבו לא נוח ללוות כסף בגלל אי וודאות כלכלית בגלל משבר חמור או בגלל שהריביות גבוהות. אני בחרתי לתרגם את זה ככסף יקר , אבל המשבר האחרון בשנת 2008 הוכיח שההזדמנויות הקנייה הגיעו – לא כשהכסף הפך להיות יקר אלא כשהייתה בעיה להשיג כסף… בגלל חוסר הוודאות הכלכלי ששרר בתקופה. אמנם הריביות היו מאוד נמוכות גם כשמחירי המניות ירדו לריצפה בגלל המשבר אבל להשיג כסף בתקופה ההיא הפך למשימה מעיקה באמת. )

העיקרון המנחה שלנו הוא: אם אתה רוצה להרוג פיל מאוד נדיר שנע במהירות גדולה – אתה צריך תמיד לשאת איתך נשק טעון…

הגישה הזו של "תלווה עכשיו כסף , קנה או בזבז אחר כך " גובה בטווח הקצר מחיר מסוים.

לדוגמה: אנחנו מרווחים עכשיו כ6.5% על 250 מיליון דולר  שלווינו בשיעור של 10%! הריבית הזו מסתכמת בסכום של כ 160,000$ בשבוע!!

המחיר הזה לא חשוב בעינינו ולכן הוא לא  יגרום לנו למתוח את עצמנו כדי לרכוש חברה או מניה או לקנות משהו שנותן תשואה גבוהה בטווח הקצר . אם תוך חמש שנים נמצא את הפיל שבו אנו מעוניינים אזי ההמתנה הזו הופכת להיות משתלמת.


תרגום מכתבי וורן באפט שנת 1987- חלק 21

 

 

 

 

בחלק השני של הפוסט הנוכחי באפט מתחיל להסביר את משנתו על מינוף בעסקים. חשוב.

תרגום מכתבי וורן באפט מכתב שנת 1987 חלק 21:


יש לי עוד שני הערות על השקעה בחברות בשוק הפתוח:

הערה ראשונה : מאז פרסמנו את הדוח ביצענו כבר מספר שינויים ואנחנו נמשיך לעשות זאת ללא כול הודעה מקדימה.

ההערה השניה גם כן באותו עניין: במהלך שנת 1987 כפי שארע גם בשנים קודמות היו מספר ספקולציות בתקשורת לגבי קניה ומכירה של חברות על ידנו. הספקולציות האלו לפעמים התבררו כנכונות לעיתים כחצי נכונות ולעיתים כבכלל לא נכונות.

באופן מפתיע לא היתה שום קורלציה בין גודל הקניה-מכירה ועוצמת הפרסומים בתקשורת לבין הדיוק בפרסום. שמועה אחת טענה בוודאות על עסקה כזו בעתון גדול בתפוצה ארצית למרות שלא היה לשמועה הזו דבר במציאות. בשעה ששמועה אחרת טענה שבצענו עסקה לטווח אורך למרות שבפועל התרחשה עסקת ארביטרז לטווח קצר בלבד.

אתם כבר מבינים שאנחנו פשוט לא מגיבים בכלל בשום צורה על אף שמועה גם אם היא נכונה וגם אם לא. בעולם שבו רעיונות השקעה טובים גם מוגבלים וגם פגיעים אין לנו שום אינטרס בחשיפת המידע הזה למתחרים שלנו.

החוק הוא הדבר היחיד שמחייב אותנו לחשוף את הפעולות שלנו.

כמו שאנחנו לא מצפים שהמתחרים שלנו יספרו לנו על ההשקעות שלהם , וכמו שאנחנו לא מצפים מעתונאים שיחשפו את המקורות שלהם כך גם אנחנו לא מדברים על העסקים שלנו.

הרבה פעמים אנחנו מוצאים את זה מאוד לא נעים שחברים שלנו מדברים על קנית חברה X בגלל שכך הם שמעו בתקשורת שאנחנו עושים – גם אם זה בכלל לא נכון אני לא מתקן אותם.

אם הם באמת רוצים להשתתף במה שבארק שייר קונה הם פשוט יכולים לקנות את המניה שלה. הבעיה היא שזה לא מרגש… הרבה יותר מרגש לקנות את המניה שכולם מדברים עליה. האם האסטרטגיה הזו ריווחית או לא זו שאלה אחרת לגמרי.


פיננסים


קצת אחרי סוף השנה בארקשייר מכרה שני אגחים בסכום כולל של 250 מיליון $.

שני האגחים האלו פוקעים בשנת 2018 הרווח שלנו לאחר עמלות היה קצת מעל 10%.

למרות התחזית הפסימית שלנו לגבי האינפלציה העתידית , (גבי זי: ולכאורה זה סיבה להתחיל להלוות כסף עכשיו כשהריבית עדיין נמוכה מאשר כשהאינפלציה משתוללת והריביות מאוד גבוהות ) לגבי חובות – הטעם שלנו מאד מוגבל.

זה ברור שבארקשייר יכלה לשפר בהרבה את ההחזר על ההון שלה אם היא הייתה שומרת על אותו מאזן נכסים רק שבמקום הון הכסף היה מושג בחובות – אז כמובן יחס החוב לערך העסק היה עולה.

ולמרות שברור שהיינו מתמודדים יפה עם חוב גדול יותר – אפילו בתנאים קיצוניים יותר מהמשבר של 1930.

אבל התפיסה שלנו שונה בעליל , אנחנו לא מעוניינים במצב חוב שבו אנחנו יכולים לעמוד בהתחייבויות שלנו – אנחנו מעדיפים להשיג תוצאות טובות ארוכות טווח גם במצבי משבר – מאשר תוצאות אופטימאליות בתנאים נורמאליים בלבד.

(גבי זי: בחברות בהם המינוף גדול , בשעת משבר הרווחים מאוד יקטנו בגלל המינוף הגבוה – הוצאות על החובות יהפכו להיות גורם משמעותי ביותר , בנוסף החברות הממונפות יזרקו על ידי מר שוק בשעות משבר בגלל הסיכון שטמון בהם ולכן ערכן ירד אל הרבה מתחת לערכן האמיתי כפי שקרה במשבר האחרון.

כשהמצב בשווקים נורמלי אז הרווח להון של החברות הממונפות עולה לשמיים אבל באפט מעדיף את התשואה להון גבוהה תמיד – גם בשוק עולה וגם בשוק יורד – כלומר בשעת משבר – מאשר מצב של תשואות יפות בזמנים של שוק שורי ותשואות נמוכות בזמנים של שוק דובי. )

עסקים טובים או החלטות השקעה נכונות יביאו לתוצאות מספקות בסופו של דבר גם ללא מינוף.

לכן זה נראה לנו טיפשי לסכן מה שחשוב – כולל את הפנסיה של בעלי המניות שלנו או של המועסקים שלנו רק כדי להגדיל את ההחזר על ההון שלנו – בעניינו זה פשוט דבר לא חשוב בעליל. 


תרגום מכתבי באפט 1987 חלק 20


 

 

 

 

המשכנו השנה להצליח בעסקאות הארביטרז' שלנו למרות או בגלל שאנחנו עושים אותם בצורה מאוד מצומצמת. נכנסנו רק למספר מאוד קטן של עסקאות והגבלנו את עצמנו לעסקאות גדולות בלבד שפורסמו באופן נרחב וציבורי. אנחנו לא משתתפים בעסקאות אחרות.

בעשור האחרון הצלחנו באופן יפה בתחום הזה. למרות שאף פעם לא עשינו חישוב מדוייק אני מאמין שבסך הכול עשינו בממוצע כ 25% רווח לפני מס על כלל העסקאות שלנו בתחום הארביטרז'. אני די בטוח שבשנה האחרונה עשינו יותר מזה אבל צריך לזכור שמספיק עסקה אחת או שניים גרועות כדי לשנות את הממוצע באופן דרמטי.

בסוף שנת 1987 היו לנו פוזיציה של  50 מיליון דולר בכמיליון מניות של חברת ALLEGIS, המניות הללו עלו לנו כ 76 מיליון דולר עם שווי שוק של 78 מיליון דולר.

יש לנו עוד שני פוזיציות שלא מתאימות בדיוק לאחת מחמשת הקטגוריות שציינו מקודם:

הראשונה היא אגח של חברת  TEXACO  לטווח קצר. את הקנייה הזו עשינו לאחר שהחברה נכנסה לתהליך של פשיטת רגל. זו לא הקניה הרגילה שלנו כמו בחברות הביטוח שבהם אנו קונים חברות עם הון יציב וחזק…. כאן מדובר באגח זבל.

למרות זאת לאחר ירידת המחירים של האגח הזה מצאנו את הנושא הזה כאגח הריווחי ביותר עבורנו:

במקרה הגרוע ביותר אנחנו מרגישים שהאגחים האלו יהיו שווים את מה ששילמנו עבורם.

במקרה שבו יתקיים הסדר הגיוני , וזאת האפשרות הסבירה ביותר לדעתנו , אנחנו מצפים שהאגח יהיה שווה הרבה יותר. בסוף השנה האגחים האלו נרשמו בספרים שלנו במחיר של 104 מיליון דולר בשעה ששווי השוק שלהם היה 119 מיליון דולר.

הפוזיציה השנייה היא קניית מניות בכורה של חברת SALOMON INC  בשווי של 700 מיליון דולר שמשקפים כ 9% מבעלות החברה. הבכורה של המניות האלו מעניקה לנו את הזכות להמיר אותם למניות לאחר שלוש שנים במחיר של 38 דולר למניה. אם לא נמיר אותם נוכל לפדות אותם בתוך 5 שנים בקצב מסויים.

הקניה הזו דומה לאגח לטווח בינוני שאנו קונים רק שפה יש לנו בנוסף אפשרות להמיר אותם.

ברור שאין לנו מושג מה יקרה בעתיד בתחום הבנקאות שאליו החברה משתייכת , מטבע הדברים התעשייה הזו מאוד קשה לחיזוי ביחס לתעשיות אחרות. בגלל חוסר היכולת להעריך את העתיד בתחום קנינו מניות בכורה דווקא.

במה שאנחנו דווקא כן בטוחים זה במנכל של החברה – ג'ון גוטפרונד. צ'רלי ואני מעריצים ואוהבים את האיש הזה. הכרנו אותו כשחברת גאיכו הצליחה להימלט מתהליך של פשיטת רגל בשנת 1976 בזכות המעורבות שלו. מאז ראינו אותו מספר פעמים מונע קניות לא חכמות של עסקים על ידי הקליינטים שלו למרות שהוא לא הרוויח דבר הוא בכול זאת פעל למנוע נזק עצום מהלקוחות שלו.

מהסיבות שצ'רלי מונה בדוח בעמוד 50 אנחנו מעריכים את השווי של החברה הזו ב 98% ממה ששילמנו עליה כלומר הוספנו לשווי שלה עוד 14 מיליון דולר – למרות זאת אנו מאמינים שעם ניהול הגיוני וגיוס הון איכותי החברה תניב תשואה יפה על ההון שלה.



גבי זי


תרגום מכתבי באפט 1987 חלק 19

 

 

 

 


תרגום מכתבי באפט 1987 חלק  19

 

בבארקשייר מצאנו שאין לנו הרבה מה לעשות בשנים האחרונות מחירי המניות מאוד יקרים.

באוקטובר מצאנו מספר מניות מעניינות  אבל לא יכולנו לקנות אותם בצורה משמעותית כי הם נחטפו מיד לכן לא קנינו בסכומים משמעותיים של מעל 50 מיליון דולר השנה.

אבל אין מה לדאוג מר שוק מידי פעם מציע לנו אפשרויות , אתם יכולים להיות בטוחים שזה יקרה וכשזה יקרה אנחנו פשוט נהיה שם.

בינתיים מקום החנייה העיקרי שלנו בשביל הכסף הוא אגחים ללא מס לטווח בינוני. לסוג הזה של ההשקעה יש יתרונות קטנים כמו שהסברתי בדוח הקודם. למרות שקצת קנינו ומכרנו השנה האחזקות שלנו כמעט ולא השתנו.

כאלטרנטיבה לפקמ ולשאר האפשריות לטווח קצר – האגחים לטווח בינוני הוכיחו את עצמם בצורה יפה.

הם כבר עברו את מחיר הקניה שלהם מעבר לריבית שהם משלמים. לא משנה מה מחירם בשוק אנחנו פשוט נזרוק אותם אם נמצא משהו טוב יותר.

יש לנו גם אחזקות של אגחים לטווח ארוך , לדעתנו אגח הוא לא הרבה יותר טוב מהמטבע שהוא לווה (גבי זי: האגח פשוט מבטא את המטבע שמאחוריו , למשל אגח של ארה"ב לטווח ארוך שקול להחזקת דולרים לטווח ארוך ובאפט לא מתלהב מהחזקת דולרים לטווח ארוך מהסיבות שהוא מפרט בהמשך. ) ושום דבר ממה שראינו בעבר גם בעשר השנים האחרונות לא גורם לנו להתלהב מאגח לטווח ארוך של ארצות הברית.

הגרעון המסחרי העצום של ארה"ב גורם למגוון תגובות של הממשל : אגרות חוב של הממשלה , אגרות חוב של חברות ותאגידים , פיקדונות בנק למיניהם – כול הפתרונות האלו גורמים לכסף שלנו להצטבר על ידי זרים בקצב גודל. כברירת מחדל הממשלה שלנו אימצה מדיניות כמו בסרט חשמלית ושמה תשוקה: "להיות תלוי בנדיבותם של זרים…" ,  במקרה שלנו הזרים נסמכים על כך שהיושרה שלנו בכך שנחזיר את החובות שלנו מוחלטת , למרות זאת הצלילה של הדולר כלפי מטה כבר הפכה את ההשקעה שלהם למאוד יקרה.

לאמונה שהזרים ימשיכו לקנות את המטבע האמריקאי אין על מה להתבסס במציאות.

ברגע שכוח הקניה של הזרים עולה והם דורשים עוד מטבע , ההדפסות וההנפקות של כסף נוסף כדי לעמוד בדרישה שלהם פשוט מחלישה את כוח הכסף בחזרה.

לממשלה החייבת – ממשלת ארה"ב – הנשק של האינפלציה שווה בערכו לנשק יום הדין.

מהסיבה הזו בדיוק מעט מאוד מדינות בעולם הורשו ליצור גרעון כזה שעלול להציף את כול העולם בביצה הגדולה שהוא גורם. העבר הטוב יחסית של ארה"ב גרם לנו להצליח לשבור את הכלל הזה אבל הנדיבות הזו של הזרים כלפינו רק תזיק לנו בסופו של דבר .

זה ברור שלא רק הזרים יפסידו אלא כולנו.

(גבי זי: 20 שנה עברו מאז כתיבת המכתב ושום דבר לא השתנה , המצב בארה"ב רק נהיה יותר גרוע מהבחינה הזו , יש הרבה יותר כסף וכתוצאה מזה כוח הקניה של הכסף הולך ונחלש – אינפלציה אדירה מתרחשת בפועל בשנים האחרונות ואף אחד מהגורמים הרשמיים לא באמת מתייחס לכך , לא רק שלא מטפלים בכך מנסים לטאטא את הבעיה  – אף אחד לא משער את השיעור האמיתי של האינפלציה רק כדי לסבר את האוזן – לפני 3-4 שנים מנת פלאפל עלתה באזור ה7-8 שקל , היום היא עולה באזור ה15 שקל – כלומר ב 3 שנים השקל הופחת בחצי מערכו !!! , ואותו הדבר ביחס למוצרי ההלבשה או הדיור ,  למרות זאת אם תבדקו במספרים של בנק ישראל תגלו שהאינפלציה הרשמית כמעט ולא קיימת…  לצערנו במובן הזה ישראל לא שונה בהרבה מאף מדינה מערבית אחרת  )

יכול להיות שממשלת ארה"ב תתעורר בזמן ותצמצם את הגרעון המסחרי לפני שהוא יצא משליטה במקרה הזה ערך הדולר הנופל יכול לעזור (גבי זי: כי יהיה קל להחזיר את החובות) אבל כמובן שזה יזיק במובנים אחרים. אבל הבעיה היא שהממשלה נוהגת במבחן הזה כמו סקרלט אוהרה:"אני אחשוב על זה מחר…"

באופן בלתי נמנע חוסר ההתמודדות עם הבעיות יגרום לתוצאות אינפלציוניות חמורות.

גם התזמון וגם העוצמה של ההשלכות של הבעיות הללו לא ניתנת לצפיה אבל חוסר היכולת שלנו לצפות מתי וכמה חזק  הסיכונים הללו יתפרצו לא אומרת שאנו צריכים להתעלם מהם. יתכן גם שאנו טועים והגרעון ילך ויצטמצם עם הזמן והסיכון האינפלציוני ילך ויקטן ולכן אנחנו ממשיכים להחזיק כמות מסוימת של אגח לטווח ארוך.

למרות זאת אנו מוכנים להשקיע גם מכספי האגחים שלנו סכום צנוע אם נמצא חברה טובה להשקעה , כמו למשל בקנייה שערכנו בשנת 1984 בקניית האגחים מסדרה 1 , 2 ו 3 של תחנת הכוח של וושינגטון כפי שדיווחנו לכם בדוח של אותה שנה.

השנה קנינו עוד מאותו אגח והגענו לאחזקה בעלות של 240 מיליון דולר ושווי שוק של 316 מיליון דולר שמשלם לנו הכנסה ללא מס של 34 מיליון דולר בשנה. (גבי זי: אגח שמשלם 14% בשנה)

גבי זי