תרגום מכתבי באפט 1987 חלק 18


 

 

תרגום מכתבי באפט מכתב שנת 1987 חלק 18.

קטע מדהים שעוסק באיכות ובמקצעיות של מנהלי ההשקעות – לגזור ולשמור!

 

 

חברות סחירות בשוק – אחר

בנוסף לשלוש החברות שאנו מחזיקים באופן קבוע אנחנו גם מחזיקים חלקים גדולים של חברות הביטוח שלנו שנסחרות בשוק. אנחנו בוחרים באחד מחמישה סוגים:

  1. מניות לטווח ארוך.
  2. הכנסה קבועה מחברות לטווח בינוני (גבי זי: כנראה הכוונה לאגחים לטווח בינוני)
  3. הכנסה קבועה לטווח ארוך (גבי זי: אגחי חברות לטווח ארוך)
  4. שווה כסף לטווח הקצר.
  5. עסקאות ארביטרז' לטווח הקצר.

אין לנו העדפה לסוג מסוים מכול חמשת הסוגים הללו אנחנו פשוט מחפשים את מה שייתן לנו את התשואה הגבוה ביותר אחרי מס , אנחנו רק מגבילים את עצמנו להשקעה בדבר שאנו מבינים בו , אנחנו גם לא מחפשים רווח בטווח המיידי , המטרה שלנו להגדיל את הרווח הנקי הסופי – גם אם זה ייקח זמן , זה לא משנה לנו.

בואו ונתחיל מהסוג הראשון. במשך שנת 1987 השוק היה מלא התרגשות אבל השווי הנקי לא השתנה כמעט: הדאו עלה במשך השנה 2.3%. עד אוקטובר הייתה עליה כתוצאה מהתנהגות מטורפת של מר שוק ולאחר מכן המצב השתנה ומר שוק חטף "מחלה" קשה.

ישנם הרבה מנהלי כספים "מקצועיים" שמנהלים מיליארדים רבים שאנחנו צריכים להוקיר להם תודה השנה. במקום להתמקד באיזה עסקים יצליחו בשנים הבאות , המנהלים היוקרתיים הללו התמקדו במה יעשו מנהלי הכספים האחרים בשנים הקרובות. עבורם מניות הם פשוט אסימונים במשחק מונופול.

דוגמה קיצונית למה גרמה הגישה שלהם היא תיק ההשקעות המבוטח. תיק ההשקעות המבוטח היא אסטרטגית השקעה שהרבה ממנהלי הכספים המובילים ביותר נקטו בה במהלך 1986-1987.

האסטרטגיה הזו היא פשוט שם אקזוטי יותר למכירה של מניות כאשר ישנה ירידה בשווי השוק שלהם.

האסטרטגיה לא אומרת כלום מעבר לזה , היא לא קובעת מה לקנות או מתי למכור ברווח הוא פשוט סטופ- לוס בלבד. אם ערך ההשקעה יורד זה גורר מיד פקודת מכירה ענקית.

לפי דוח בראדי שהתפרסם השנה בין 60 ל 90 מיליארד דולר של מניות היו בתוך האסטרטגיה הזו ועמדו על חוט השערה באוקטובר השנה.

אם חשבתם שיועצי השקעות נשכרו להשקיע אולי תופתעו כשתכירו את האסטרטגיה הזו…

אחרי קניית חווה , האם יתכן שהבעלים הראציונאלי של החברה ימכור חלקים מהחווה כול פעם שהמחיר של החווה השכנה יורד מעבר לרף מסויים?

האם הייתה מוכר את הבית שלך בכול מחיר בשעה 9:31 בבוקר רק בגלל שבשעה 9:30 בית דומה נמכר במחיר נמוך מהיום הקודם באותה שעה?

אלו הם המהלכים שננקטו בידי מנהלי הפנסיות הגדולות ומנהלי הכספים באוניברסיטאות לאחזקות שלהם בחברת פורד וג'נרל אלקטריק. הגישה הזו פשוט אומרת – ככול שהמניה נמכרת במחיר נמוך יותר כך יש למהר ולמכור אותה – בכול מחיר .

 באותו אופן הגישה אומרת גם לקנות את המניות שעלו הכי הרבה בכול מחיר –אני לא ממציא את זה – ברגע שהמחירים שלהם עולים הם פשוט משלמים כול מחיר כדי לקנות אותם.

בהתחשב בעובדה שהמנהלים הללו מחזיקים כמויות עצומות של כסף ופועלים כמו עליסה בארץ הפלאות מה הפלא שהשוק מתנהג לפעמים בצורה לא הגיונית?

הרבה פרשנים הסיקו כתוצאה מהאירועים האחרונים מסקנה לא נכונה: לדעתם למשקיע קטן אין צ'אנס להרוויח בשעה שהשוק נשלט על ידי ענקים כאלו.

המסקנה הזו פשוט טעות נוראית: השווקים האלו פשוט אידיאליים עבור משקיעים מכול סוג – קטנים או גדולים – כול עוד המשקיע ידבוק בדרכו , התנודתיות בשווקים פשוט עוזרת למשקיע האינטליגנטי למצוא את החברות שלו במחיר מצוין. המשקיע יכול להפסיד מהתנודתיות הזו רק אם הוא יצטרך למכור את המניות שלו בזמן לא טוב.

תרגום מכתבי באפט – 1987 חלק 17

 

 

 

תרגום מכתבי באפט , מכתב שנת 1987 חלק 17.

 

 

 

באפט ממשיך לדון ביתרונות ובחסרונות בין חברות בבעלות מלאה , לבין חברות בבעלות חלקית שנסחרות בבורסה.

גם בחלק הזה של המכתב מסתתרת תובנה חשובה שבאמצעותה באפט עשה את ההון שלו: הוא מחפש חברות שקל להעריך את הרווח העתידי שלהם , באמצעות היסטוריה יציבה וארוכת טווח:

החסרונות של הבעלות על חברות סחירות בבורסה לפעמים הופכות ליתרון עצום:

מידי פעם שוק המניות מציע לנו את האפשרות לקנות עסק מדהים במחיר מצחיק , המחיר הזה לפעמים נמוך באופן דרמטי מהמחיר בשוק המניות בדרך כלל.

למשל את מניית וושינגטון פוסט קנינו בשנת 1973 במחיר של 5.63 $ למניה , ואילו בשנת 1987 רק הרווח התפעולי שלה אחרי מס היה 10.3 $ למניה !

באופן דומה קנינו את גאיכו במחיר ממוצע של 6.67 $ למניה במשך השנים 1976 , 1979 , 1980, ואילו הרווח התפעולי שלה בשנת 1987 היה 9.01 $ למניה!  במקרים כאלו מר שוק מוכיח את עצמו כחבר ממש טוב…

ישנה אירוניה חשבונאית מאוד מעניינת בהשוואה בין החברות שנשלטות על ידנו בצורה מלאה לבין החברות בטבלה למעלה (גבי זי: זוהי הטבלה מחלק 15 של המכתב ) שבהם יש לנו רק זכויות מועטות מכיוון שהם חברות סחירות בבורסה.

אתם יכולים לראות מהטבלה ששוי השוק של החברות הללו עובר היום את ה 2 מיליארד דולר , כשקנינו אותם בכרבע מהסכום הזה , למרות זאת בדוחות שלנו מופיע שהחברות הללו ייצרו רק 11 מיליון דולר של רווח לאחר מס עבור בארקשייר…

הסיבה לכך היא שחוקי החשבונאות מכתבים לנו לרשום כרווח רק את הכסף שחולק לנו כדיבידנד – הרווח האמיתי שלנו הוא בעצם החלק שלנו ברווחים שלהם שעמד  על כ 100 מיליון דולר בשנת 1987!

מצד שני בחברות שנשלטות על ידנו בצורה מלאה ההיפך הוא הנכון: כאן אנחנו מראים את כול הרווח של החברות כאלו הוא הרווח שלנו אבל שווי הנכסים שלנו נשאר קבוע – ערך החברה פשוט לא משתנה בנכסים שלנו , לא משנה כמה ערך החברה עולה ועולה אנחנו עדיין נמשיך לרשום אותו לפי ערך הקנייה שלנו.

הגישה שלנו אל מול הסכיזופרניה החשבונאית הזו היא פשוט להתעלם מה GAAP  ולהתמקד ברווחים על כוח הרווח העתידי של החברה גם בעסקים שנשלטים על ידנו וגם בעסקים שאנו מחזקים דרך שוק המניות.

(גבי זי: באפט מתמקד בחברות שבהם כוח הרווח העתידי יגדל עם הזמן , הגדילה הזו מבוססת על הגדילה בהון של החברה , הגדילה בהון של החברה מבוססת על הקצאת הון נכונה – הזרמת כול הרווחים בחזרה לחלק התפעולי של החברה תוך שמירה על אותו שיעור של תשואה להון גבוהה, ואז כשההון גדל גם הרווחים גדלים ביחד איתו.

זו בעצם כול התורה: חפשו חברות עם היסטוריה של תשואה גבוהה להון , חברות שמזרימות את הרווחים בחזרה להון כך שההון הולך וגדל ואיתו ביחד הרווחים… )

בגישה הזו אנחנו בעצם קובעים מה הרווח של החברה עבורנו – כך אנחנו שומרים על עצמאות גם מחוקי החשבונאות כפי שהם נרשמים בספרים שלנו וגם מהערך הטיפשי שמר שוק מחליט לפעמים לקבוע לעסקים הללו. רק ערך העסק הוא מה שמעניין אותנו באמת ואותו אנחנו מתכוונים להגדיל בצורה הגיונית (בעצם , עדיף לנו שהוא יגדל בצורה לא הגיונית …) בשנים הקרובות.

הקצאת הון בחברה תרגום מכתבי באפט – 1987 חלק 16


 

 

 

 

בחלק הזה באפט נוגע באחד מעקרונות הניהול החשובים ביותר בחברה – כיצד החברה מקצה את ההון שלה.

מה החברה עושה עם הרווחים שלה , כיצד היא משקיעה אותם , האם הרווח מחולק לבעלי המניות , האם הרווח מחולק למנהלים , האם הרווח מושקע בחזרה בפס הייצור.

למעשה זהו אחד מעקרונות המפתח החשובים ביותר למשקיעי ערך כדי לבחון את החברה.

צרפו לעקרון הזה את העקרון הראשון החשוב של באפט של תשואה גבוה להון ותקבלו גדילה אקספוננציאלית בשיעור מדהים…


תרגום מכתבי באפט 1987 חלק 16.


הייתי אומר שלהחזקה של חברות בשליטה מלאה , לעומת החזקת חלק ממניות החברה שנסחרות בשוק ישנם שני יתרונות בולטים:

אם אנחנו שולטים בחברה אנחנו יכולים להקצות את ההון שלה בעצמנו בניגוד לחברות סחירות ששם אין לנו בכלל מה לומר בנושא הזה ואם יש לנו מה לומר ההשפעה שלנו מאוד קטנה.

הנקודה הזו היא מאוד מאוד חשובה כי רוב ההנהלות אינן מיומנות בהקצאת ההון שלהן בצורה נכונה. רוב המנהלים הגיעו לפסגת החברה כי הם מאוד טובים במיומנות כמו מכירות , ייצור , הנדסה , ניהול ולפעמים הם פשוט טובים בפוליטיקה הפנים ארגונית…


ברגע שהם הופכים להיות מנהלים בכירים הם מתמודדים עם בעיות חדשות , עכשיו הם צריכים לקבל החלטות של מה לעשות עם הכסף בקופה – זוהי משימה קריטית לחברה וזו הפעם הראשונה שהם נתקלים בה והיא לא פשוטה בכלל.

כדי להסביר את הנקודה הזו אני אמשיל את העניין הזה : תדמיינו לעצמכם מוזיקאי מאוד מאוד מוכשר אבל הפעם המשימה שלו היא לא להופיע מול הקהל באולם הכי גדול והכי נחשב בארץ – אלא פתאום הוא מקבל משימה לנהל את כלכלת המדינה…


לפעמים חוסר המיומנות של מנהלים בהקצאת ההון של החברה היא עניין לא קטן בכלל , למשל : מנהל כספים של חברה שמחליט להשקיע בחזרה את הרווחים של החברה  בשיעור של  10% מהערך שלה בספרים בשנה  – במשך 10 שנים גורם לכך שיותר מ 60% מההון של החברה הלך לאיבוד !!!

מנהלים שמבחינים בבעיה שיש להם בניהול ההון של החברה – ולא כולם מבחינים בבעיה הזו , ינסו בדרך כלל לגשת לצוות שלהם , ליועצים שלהם , לבנקאים שלהם כדי שיפצו על הפסדי ההון הללו.

(גבי זי: לצוות שלהם בחברה על ידי קיצוצים … , לבנקאים על ידי הלוואות…)

צ'רלי ואני בחנו הרבה פעמים את התוצאות של "עזרה" מהסוג הזה…

לדעתנו זו פשוט ניסיון לעקוף את בעיית הקצאת ההון במקום לפתור אותה.


בסופו של דבר המון הקצאות לא אינטליגנטיות קיימות בתאגיד שנקרא אמריקה.

בארקשייר הייתה ברת מזל תמיד בנושא הזה מכיוון שהחברות שבהן אנו שולטים בשליטה מלאה השתמשו בהון תמיד בצורה נכונה ובחלק מהמקרים בצורה מבריקה.

(גבי זי: בארקשייר לא חילקה דידבדנדים , את ההון המצטבר שלה מהרווחים היא תמיד מקצה בצורה אחת – השקעה בחברות נוספות שיניבו עוד רווחים , או השקעה בתוך החברות עצמן כדי שההון יגדל לפחות באותו שיעור… )


היתרון השני באחזקת חברות בשליטה מלאה ביחס לחברות שנסחרות בבורסה קשור למיסים.

בארקשייר כתאגיד שמחזיק חברות סופג שיעור מס מאוד גבוה בבעלות על חברות בצורה חלקית , הבעיה הזו לא קיימת באחזקה מעל 80% או יותר.

הבעיות הללו ליוו אותנו תמיד אבל בשנה האחרונה הם הוחרפו בצורה משמעותית בעקבות השינויים בחקיקת המס. כתוצאה מזה עסק שאנו מחזיקים בפחות מ 80% צריך להרוויח ב 50% יותר מאשר עסק שבו אנו מחזיקים במעל 80% כדי שהרווח שאנו רואים משני החברות יהיה שווה !


גבי זי

תרגום מכתבי באפט – 1987 חלק 15


 

 

 

 

 

תרגום מכתבי באפט מכתב 1987 חלק 15.

המשך משנתו של באפט ומדיניות ההשקעות שלו. באפט כאן מודה לראשונה שהוא כבר לא מחפש יותר חברות זולות בגלל בעיות כולשהן , הוא עובר לחפש חברות מסוג אחר…

 

למרות כול האמור חברות הביטוח שלנו מחזיקות בשלוש חברות שאותן לא נמכור גם אם מחירן יעלה הרבה מעל הערך האמיתי שלהן.

למעשה למרות ששלוש החברות הללו נסחרות בשוק הפתוח ואנו לא שולטים בהם , אנחנו מתייחסים אליהם כאלו הם חברות שנמצאות בבעלותנו המלאה.

זהו בעצם חלק אינטגראלי מבארקשייר ולא סחורה שנמכרת בשוק למרבה במחיר כשמר שוק מחליט פתאום להעלות את מחירה.  

יש לי רק הסתייגות אחת מהכלל הזה והיא שחברות הביטוח שלנו מחזיקות את החברות האלו כהשקעה ואם חלילה נצטרך למכור חלק מהאחזקות שלנו בשלוש החברות הללו כדי לשלם הפסדי ביטוח נמכור חלקים מההשקעה.

בכל מיקרה אנחנו מתכוונים לא להגיע למצב הזה אף פעם.

החלטה כזו של לקנות ולהחזיק שצ'רלי ואני חולקים ביחד , דורשת ומערבת בתוכה גם הכנות אישיות וגם פיננסיות.

יש כאלו שיראו בהחלטה הזו – לקנות מניה ולהחזיק אותה לעד – שיא המוזרות. במיוחד בשנים האחרונות בהם וול סטריט הולכת לכיוון שונה בתכלית הגישה שלנו נראית מאוד מאוד מוזרה.

לרוב האנשים בתחום ההשקעות מניה או חברה הן רק סחורה עוברת לסוחר ותו לא.

הגישה שלנו תואמת את הדרך בה אנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו.

צרציל אמר פעם: "אתה מעצב את הבית שלך ואז הוא מעצב אותך…" . אנחנו יודעים באיזה כיוון אנחנו רוצים להתעצב.

מהסיבה הזו אנו מעדיפים תשואה של  X אחוז מאנשים שאנחנו מאוד אוהבים ומעריכים מאשר תשואה של 110% של X  אבל אם אנשים פחות נעימים ומעניינים. לעולם לא נמצא אנשים יותר טובים מהאנשים שכרגע מנהלים את שלוש החברות שלנו:

מחיר נוכחי     מחיר קניה                          שם חברה                      מס" מניות

  3,000,000    Capital Cities/ABC, Inc. ……………  $517,500   $1,035,000

  6,850,000    GEICO Corporation ……………………    45,713      756,925

  1,727,765    The Washington Post Company ……..     9,731      323,092


אנחנו לא רואים הבדל אמיתי בין החברות שנשלטות על ידנו לבין החברות האלו שנסחרות בשוק , בשני המיקרים אנחנו רוצים לקנות חברות עסקים עם תנאי כלכלה מבטיחים לטווח ארוך.

המטרה שלנו למצוא עסקים יוצאי דופן במחיר סביר . אנחנו לא מעוניינים בעסקים בינוניים שנמכרים בהנחה גדולה.

צ'רלי ואני גילינו שהדרך הטובה ביותר לעשות ארנק ממשי היא לקחת מראש משי מוכן , אם ניקח חומר אחר ניפול.


(כדאי לציין שהיושב ראש שלכם לומד תמיד מאוד מהר: לקח לי רק 20 שנה להבין כמה זה חשוב לקנות עסקים טובים. במשך הזמן הזה חיפשתי שוליים  

( – גבי זי: חברות שנמכרות מתחת לערכן , למשל חברות נט – נטס או שאר החברות שבנג'ימין גראהם המליץ לקנות , חברות שנקראות "בדלי סיגריות" כי הם נמכרות בהרבה מתחת לערכן בגלל בעיות קשות שיש להן ,  גם אם מחשבים את הבעיות שלהם בתמחור עדיין הם נמכרות מאוד בזול  )

היה לי את ביש המזל למצוא כמה חברות כאלה , העונש שלי היה חינוך לחברות ברמה ג'… כמו חנויות קמעונאות מדרגה שלישית ויצרניות טקסטיל למיניהן ….  )


ברור שצ'רלי ואני טועים לפעמים במצב הכלכלי הפונדמנטאלי של העסק , כשזה קורה ברור שיותר קל להיפטר מעסק שנסחר בבורסה מאשר בעסק שנמצא בבעלותינו.

כשאנו קונים גם עסקים בשליטה מלאה שלנו וגם עסקים שנסחרים בבורסה אנחנו מנסים לקנות לא רק עסקים טובים אלא גם עסקים שמנוהלים על ידי אנשים מוכשרים ומחוננים עם מוטיבציה גבוהה. אם עשינו טעות בבחירת החברה בגלל שההנהלה לא טובה – בחברות שנשלטות על ידנו יהיה לנו יתרון שנוכל להחליף את ההנהלה. היתרון הזה הוא קצת אשליה: החלפה של הנהלה מכאיבה , צורכת המון זמן , וממסכנת את החברה.


בכל שלושת החברות הנ"ל אין לנו את הבעיה הזו.


גבי זי:

מסקנות מהקטע

באפט טוען כאן לראשונה בצורה מפורשת שהוא כבר לא מחפש יותר בדלי סגריות , בעבר (במכתבים של סוף שנות ה 50) הוא טען שהוא מחפש חברות כמו דמפסטר מיל וכדומה.

באפט נותן למשקיעים להבין שהוא שינה כיוון – הוא לא מחפש לקנות חברות שנמכרות במחיר מתחת לערכן בצורה משמעותית – וזאת גם אם הם נמכרות במחיר מציאה.  הוא לא יקנה חברות כאלו אלא אם כן הם גם חברות מעולות ואיכותיות מהבחינה הפונדמנטלית.

ההון שלו כבר גדול מכדי לקנות כאלו חברות והוא למד שהשקעות מהסוג הזה הרבה יותר מסוכנות , אומנם בדרך כלל הוא הרוויח עליהם וכך הוא עשה את כול הונו ופירסמו ההתחלתיים , אבל כאן הוא מגיע לשלב שזה כבר לא מתאים לו יותר.

 הוא כבר לא מחפש לעשות 50%-30% בשנה , מספיק לו לקבל את תשואת מדדי המניות הגדולים פלוס 10%.

למעשה שינוי הכיוון שהוא מודיע עליו פה התרחש כבר בתחילת שנות ה 80. כאן הוא רק מודה בו לראשונה בפומבי.

מר שוק תרגום מכתבי באפט – 1987 חלק 14

 

 

 

 

 

המשך ההסבר של באפט על מר שוק , קטע חובה – אפילו יותר מהקודם.

 

 


  תרגום מכתבי באפט חלק 14


…אבל כמו סינדרלה והשעון שמתקתק לחצות – גם אתה צריך להיות מודע לאזהרה אחת או שהכול יהפוך לדלעת ועכברים: התפקיד של מר שוק הוא רק לעזור לך ולא להדריך אותך.

הארנק שלו הוא זה שעוזר לך בעצם כול הזמן ולא החוכמה שלו.

אם יום אחד הוא מופיע במצב רוח טיפשי במיוחד יש לך את האפשרות להתעלם ממנו או לנצל את המצב , אבל אם תושפע ממצב הרוח שלו – יקרה לך אסון – העגלה שלך כמו של סינדרלה תהפוך מיד לדלעת ועכברים.

זה ברור שאם אתה לא מאמין שאתה יודע לנתח עסקים , ואתה לא מאמין שאתה מבין בחברות ויכול להעריך את ערכן יותר טוב ממר שוק – לא כדאי שתשחק את המשחק.

איך אומרים בפוקר: "אם אתה כבר משחק שלושים דקות את המשחק ואתה לא יודע מי הפראייר שמשחק בשולחן סימן שאתה הפראייר … "

האנלוגיה של בן גראהם על מר שוק נראית אולי מיושנת בעולם ההשקעות של היום ,

(גבי זי: את זה באפט כתב לפני 22 שנה … אבל הדברים כול כך עדכניים ורלוונטיים שזה לא להאמין. מי שניסה ללמוד מהחוכמה של מר שוק במהלך שנת 2008 ומכר בגלל הפסימיות בשווקים פשוט הפך לדלעת ועכברים , מי שניצל את העזרה של מר שוק וקנה בזול שמר על כרכרה מזהב רתומה לשמונה סוסים אבירים… )

האקדמיה והפרופסורים מדברים על השוק היעיל , גידור דינאמי ורמות חוב של חברות. העניין שהם מגלים בנושאים האלו מאוד מובן – טכניקות עלומות ומצועפות יכולות תמיד לעזור למשקיע.

אחרי הכול אף רופא אליל לא השיג תהילת עולם מכך שנתן עצה לקחת שני גלולות אספירין.

לעומת זאת הערך של ההבנה העמוקה ברזי השווקים הוא דבר מאוד חשוב למשקיע.

לדעתי הצלחה בהשקעות לא יכולה להיות מושגת על ידי נוסחה מתמטית או תוכנית מחשב או איתותים כאלה ואחרים שנובעים מהתנהגות מחירים בשווקים ובמניות.

המקור של ההצלחה הוא אחד: המשקיע יצליח על ידי הבנה טובה של העסק ושיפוט נכון של העסקים אותם הוא קונה , ביחד עם היכולת להתנתק מסערת האמוציות שמתרחשת בשווקים.

מהמאמץ שאני משקיע בלהתנתק ממה שקורה בשווקים ובמניות , גיליתי שזה מאוד עוזר לחשוב על הקונספט של בנג'מין גראהם על מר שוק . המחשבה הזו מאוד עוזרת להתנתק ולחשוב בצורה נכונה.

בעקבות דרכו של בן , צ'רלי ואני , נותנים לחברות שאנו מחזיקים לספר לנו את המצב שלהם על ידי התוצאות התפעוליות שלהם – לא על ידי ציטוטי מחירים באופן יומי ואפילו לא באופן שנתי – מחירי השוק הם לא אלו שקובעים את האם הצלחנו בהשקעה או לא.

השוק יכול להתעלם מהצלחה עיסקית למשך תקופה ארוכה אבל בסופו של דבר הוא יכיר בהצלחה הזו. כמו שבן אמר: "בטווח הקצר השוק מתנהג כמו מכונת הצבעה אבל בטווח הארוך הוא מתנהג כמו מכונת שקילה"

כול עוד הערך הפנימי של החברה ממשיך לעלות המהירות שבה מכיר השוק בהצלחה הזו אינה חשובה. למעשה אם השוק מתעכב בהכרה שלו בערך החברה האמיתי זה יכול להוות יתרון : זה נותן לנו צ'אנס לקנות עוד במחיר נמוך.

הרבה פעמים השוק מעריך את העסק יתר על המידה – יותר מהעובדות הכלכליות שקיימות בו – ואז אנחנו מוכרים את האחזקות שלנו בחברה. לעיתים אנחנו מוכרים את האחזקות שלנו למרות שמדובר בחברה שנסחרת מתחת לערכה אבל מצאנו משהו יותר ריווחי או יותר מובן עבורנו.

חשוב שנדגיש: אנחנו לא מוכרים עסק רק בגלל שהוא התייקר או בגלל שאנו מחזיקים אותו הרבה זמן. אנחנו מוכנים להחזיק את העסק לתמיד כול עוד התשואה על ההון שרץ בתפעול העסק מספקת אותנו , ההנהלה תחרותית וישרה והשוק לא מעריך את החברה מעל הערך האמיתי שלה.

גבי זי:

מסקנות מהקטע:

אסור שמצב הרוח של משקיע הערך יושפע ממצב הרוח של מר שוק , זה בעצם כול התורה במשפט אחד , שהשוק בפניקה אתה דווקא קונה למרות אי הוודאות והספקות …

השקעות ערך פירושם חשיבה אינדבידואלית – ללא תלות במר שוק – ללא תלות במה שכולם מסביב חושבים. אבל המסקנה הזו היא רק תנאי נוסף שמתלבש על בחירת החברות הנכונות  , אם מישהו יקנה חברות גרועות כשהשוק בפניקה הוא אולי יקנה אותן בזול אבל זה לא יבטיח לו עושר , לכן התנאי הזה מצריך גם הבנה טובה של העסק אותו קונים.

עוד משהו חשוב:

באפט מזכיר כאן את התנאי: "…כול עוד הערך הפנימי של העסק ממשיך לעלות…" – הכוונה שלו לדעתי היא כזו:

אם התשואה להון גבוהה ויציבה והרווחים של החברה מושקעים בחזרה בחברה – בהון של החברה , אז הרווח של החברה ילך ויגדל גם אם התשואה להון נשארת קבועה , היות וההון של החברה ממשיך לגדול אז כמובן שגם הרווחים , במצב כזה ברור שהערך הפנימי של החברה – הערך האינטרינזי שלה הולך וגודל.

מהי המסקנה האופרטיבית מהדבר הזה? חפשו חברות עם תשואה להון גבוהה ויציבה לאורך שנים שההון שלהם הולך וגדל בהתמדה , אלו חברות שינצחו את השוק בכול תחרות.  

גבי זי