כלבי תל אביב 2010

 

כלבי תל אביב


הרשימה הפעם תעסוק בתשואת כלבי תל אביב לשנת 2009.

כזכור לקוראים הקבועים כמידי שנה אנחנו מעדכנים כאן את רשימת המניות שמכפיל הדיבידנד שלהם הוא הנמוך ביותר.

להלן תוצאות התיק במשך השנה החולפת:

 לעמודת הרווח (התייקרות המניה בשנה האחרונה מאפריל לפני שנה עד אמצע אפריל השנה ) הוספתי עמודה של רווח הדיבידנד (דיבידנד שחולק למניה בשנת 2009 חלקי מחיר המניה בתחילת שנת 2009)


#

שם חברה

P/D מכפיל דיבדנד

רווח %

דיבידנד שחולק ב%

רווח – ודיבידנד ב%

1

דנאל כא

0.797

192.6

61.9

254.5

2

אינטרגאמא1

0.979

19.7

136.2

156

3

איסתא בכ

1.345

36.5

13.2

49.2

4

אמות

1.51

92

8.6

100.6

5

ממן

1.913

102.2

0

102.2

6

אינטרגאמא5

1.97

9.6

68.8

78.4

7

קמן אחזקות

2.566

38.8

31.9

70

8

חפציבה ג`רו

3.15

0

0

100-

9

אופיס-ש

3.168

0

0

100-

10

נטו מלינדה

3.286

89

0

89

11

נעמן

3.642

125.1

34.2

159.3

12

אנליסט

3.849

53

0.5

53.5


ממוצע סה"כ:




76

מדד תל אביב 100

745

1141



53.1

מדד תל אביב 25

812

1215



49.6



שימו לב לכך שמי שקנה את המניה באפריל לפני שנה לא קיבל את כל הדיבידנד שמחושב כאן מכיוון שהדיבידנד שמחושב כאן הוא מינואר 2009 עד דצמבר 2009. לכן התשואה של תיק הזה לא מדויקת כל כך.

יחד עם זה התשואה הזו כנראה קרובה מאוד לתשואה האמיתית של התיק הזה.

אם מישהו מהקוראים רוצה להרים את הכפפה ולספק לנו כאן בתגובות את רווח הדיבידנד המדוייק מאפריל לפני שנה עד אפריל השנה – אני אעדכן את הפוסט עם הנתונים.

קחו את זה כתרגיל , כל שעליכם לעשות הוא להשיג מהדוחות של החברות בטבלה לעיל את סך הדיבידנד שהחברה חילקה מאפריל לפני שנה עד אפריל השנה ולחלק אותו בשווי החברה לפני שנה באפריל.


 

אסטרטגיה

 כלבי תל אביב 

תל אביב 100

תל אביב 25

2008

19.8

27.4-

26-

2009

76

53.1

49.6

ממוצע מצטבר

18.8%

5%

5.2%



 






 

 

 

 

והרי הרשימה לשנת 2010:

כדי ששנה הבאה אני אוכל לחשב את תשואת הדיבידנד המדויקת אני מוסיף עמודה של שווי שוק

של תחילת המדידה מאמצע אפריל השנה.

את הרשימה אני מוציא מהסקרינר על מניות תל אביב עם המחירים של אמצע אפריל השנה.


#

שם חברה

שווי נוכחי

P/D מכפיל דיבדנד

רווח %

דיבידנד שחולק ב%

רווח – ודיבידנד ב%

1

אלקטרה

1446069

1.1




2

אינטרגאמא1

40638

1.2




3

אינטרגאמא5

82076

2.6




4

דנאל כא

122871

4.5




5

גב ים

1753931

4.7




6

דיסקונט השקעות

8190200

4.8




7

אי אונליין

41718

5.2




8

סאטקום מערכות

213738

5.6




9

אידיבי אחזקות

4886709

5.9




10

מרחב

285427

6.2




11

אינקרדימייל

227645

7




   

 

 












ממוצע סה"כ:






מדד תל אביב 100

1141






מדד תל אביב 25

1215







גם מהרשימה הזו הוצאתי את כל החברות שלא היו רווחיות בשנתיים האחרונות או שהתזרים התפעולי שלהם היה שלילי בשנתיים האחרונות.   

הוצאתי גם חברות עם סחירות נמוכה.

אין לראות באף רשימה ורשומה המלצה לביצוע קנייה.

גבי זי



תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 14

 
 
 
 
 תרגום מכתבי באפט , שנת 1984.
 
באפט ממשיך במשנתו מה החברה צריכה לעשות עם הרווחים שלה ועם ההון שלה.

 

 


כשבאים לבדוק בחברה האם היא צריכה להשקיע מחדש את הרווחים או לחלק אותם כדיבידנדים לא מספיק רק לבדוק את הרווחים המצטברים בשנים האחרונות מול ההון המצטבר בשנים האחרונות בגלל שהיחס הזה יכול להתעוות ממה שקורה בתוך הליבה של העסק.
 

עסק שיש לו ליבה מאוד מוצלחת שיודעת לייצר כסף גם בתקופה של אינפלציה לא צריך להזרים הרבה כסף לתוך ההון העצמי של החברה ועדיין שיעור התשואה על ההון שלו ישמר גבוה. (כפי שזכור לכם בוודאי דנו בזה בנספח המוניטין והפחת במכתב לפני שנה.)

 

אבל גם לעסק כזה , אם הוא לא חווה צמיחה בשיעור מאוד גבוהה , צריכה להיות אפשרות שתאכל את כל הכסף שהוא מייצר – כי אחרת יישארו לו עתודות מאוד גדולות של כסף זמין ובזמנים של אינפלציה ברור שעתודות כאלו הם לא דבר בריא.


אם הכסף הזה מושקע שוב בחברות בעלות שיעור תשואה להון מאוד נמוך התוצאות הסופיות של החברה לא יהיו כל כך טובות למרות שתוצאות העכשויות יראו ממש טוב.

 

הרבה עסקים שמראים בעקביות ולאורך שנים תשואה יפה על ההון העובד שלהם וגדילה מאוד יפה של ההון משקיעות חלק ניכר מהרווחים שלהם במקומות לא ריווחים בעליל ואפילו במקומות שהם בעצם מפסידים שם כסף.


למרות זאת בגלל שהליבה העסקית שלהם נראית נהדר וממשיכה לגדול בצורה יפה וטובה לאורך שנים לא רואים את הכישלונות שלהם בהקצאות ההון שלהם.

 הליבה הזו פשוט מסתירה את האמת המרה. (בדרך כלל רואים את זה כשחברה קונה עסקים אחרים בעלי כלכלה גרועה ) המנהלים של כאלה עסקים מדווחים על כך שהם למדו לקח חשוב מהשקעה כושלת ואז הם מחפשים לקחים חדשים…

הכישלונות כאלו רצים לתוך הידיים שלהם….

 

בשלשה מיקרים כדאי ורצוי להשקיע בחברה:

  1. הרווחים מושקעים בחזרה בחברה ויוצרים עוד ועוד תשואה.
  2. הרווחים מחולקים כדיבידנדים.
  3. הרווחים משמשים לקניית המניה בחזרה.

 

מנהלים של חברות טובות שמשיגות תשואה מאוד יפה להון אבל ההון הזה מבוזבז על ידי החברה על עסקים עם תשואה להון נמוכה צריכים לקחת אחריות על ההחלטות האלו ולא משנה עד כמה העסק הבסיסי פורח תחת ידם.

 

( גבי זי:

אז איך מזהים עסקים כאלו שהליבה שלהם מעולה , אבל מדיניות ההקצאת ההון שלהם היא פשוט אסון מתמשך?

 

דרך הדוחות.

רואים מה הם עיסקי החברה – איזה עסק הרוויח את הכסף , איזה עסק הוא "עסק הליבה" ,ואיזה עסק הוא מישני לחברה.

כמה הון הושקע בעסקים שאינם עיסקי הליבה של החברה וכמובן מה התשואה להון של העיסקים המישניים.)

 

בגלל שהתשואה להון של החברה או התאגיד נמדדת במשך שנים כך גם מדיניות הדיבידנדים לא אמורה להשתנות מרבעון לרבעון אלא להיות קבועה וצפויה מראש ללא שינויים מהותיים.

אם במשך תקופה רווחים שהיו ברי חלוקה בסופו של דבר לא חולקו למשקיעים , צריך לבדוק שזה היה משתלם למשקיעים לא לקבל אותם בצורה ישירה.

אם הרווחים הושקעו בצורה לא חכמה אז דאי שגם המנהלים לא יתוגמלו בחוכמה.

 

בואו ונחזור כעת לברקשייר ונבדוק את מדיניות חלוקת הדיבידנד שלה:


באופן היסטורי לכל דולר שברקשייר לא חילקה היה שווי שוק של יותר מדולר אחד. לכן בנסיבות כאלו עדיף למשקיעים לא לקבל את הכסף בצורה ישירה.

 

למעשה אם היינו מחלקים את הרווחים שלנו בשנים קודמות היינו גורמים לאסון כפי שנראה מיד.

צ`רלי ואני שלטנו ונהלנו 3 חברות:

ברקשייר , חברת הקמעונאות המורחבת

(Diversified Retailing Company)

ובלו צ`יפ.

 

כל שלשת החברות האלו מאוחדת כיום תחת ברקשייר. בלו צ`יפ שלמה דיבידנד מאוד קטן והשניים האחרות לא שילמו בכלל דיבידנד. אם החברות האלו היו מחלקות את כל הרווחים שלהם כדיבידנדים כמעט בטוח שכיום לא היה לנו כלל רווחים. וכנראה שגם לא היה לנו כלל הון עצמי.

כל חברה עשתה את הכסף שלה מעסק אחד בלבד:

בארקשייר – מטקסטיל.

חברת הקמעונות – מחנויות קמעוניות .

בלו צ`יפ – ממסחר בבולים.

 

שלשת אבני היסוד האלו של החברה שלנו שנבחרו בקפידה רבה על ידנו :

 (1)אמנם שרדו אבל בקושי הרוויחו משהוא.(2)התכווצו בגודל תוך כדי הפסדים.(3)התכווצו במכירות ל5% מהגודל המקורי שבו נכנסנו אליהם.

 

רק על ידי ניתוב הכסף שהתקבל מהם לאפיקים אחרים ריווחים הרבה יותר הצלחנו להינצל מהפסד מלא.

זה ברור שרק ההתמרה הזו היא מה שהצילה אותנו.

 

אנחנו מצפים שנמשיך להתמיר את הכסף שאנו צוברים לעסקים חדשים ריווחים וגם שנתחזק ונתמוך בצמיחת העסקים הקיימים למרות שכנראה כמו שדיווחנו בתחילת המכתב התוצאות של המאמצים הללו יהיו פחות ממה שהשגנו בעבר. כל עוד אנחנו מצפים שנייצר שווי שוק של יותר מדולר אחד על כל דולר שלא נחלק לכם אנחנו נמשיך להשקיע מחדש את הרווחים שלנו. ברגע שהמצב ישתנה נחלק לכם את כל מה שלא חיוני לעסק שלנו כדי להמשיך לרוץ.


כשנחליט את ההחלטות האלה נקח בחשבון את ההיסטוריה של הרווחים שלנו וגם את מה התחזיות שלנו לעתיד. בגלל שהשינוי משנה בודדת לרעותה הוא מאד גדול הסתכלות על שנה בודדת אינה מספיקה , לכן אנחנו מאמינים ש5 שנים הם טווח ראוי להסקת מסקנות כאלו.

 

התוכנית העכשווית שלנו היא להשתמש ברווחים כדי לבנות את ההון העצמי של חברות הביטוח שלנו מכיוון שרוב המתחרים שלנו מאוד חלשים פיננסית הם מסתייגים מהתרחבות כרגע. בנוסף אנו צופים שבשנת 1985 נפח מכירות הפוליסות יגדל לשיעור של 15 מיליארד דולר ביחס ל 5 מיליארד בשנת 1983. הנסיבות האלו יכולות ליצור עבורנו הזדמנויות רווח גדולות. ברור שאי אפשר להסתמך על התחזית הזו אבל היא בהרבה יותר טובה מהתחזיות שלנו בשנים עברו.

תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 13

 
 
כיצד חברה צריכה להשתמש ברווחים שלה?

האם לחלק אותם כדיבידנדים

 או לשמור אותם ולהשקיע מחדש בחברה?

מה משקיע צריך לבדוק כשהוא בוחן חברה לקניה?

 

 

שיעור מאלף.

 

 

  

 מדיניות חלוקת דיבידנדים.

 

 

מדיניות חלוקת דיבידנדים בדרך כלל מדווחת לבעלי המניות בדוחות אבל לעיתים נדירות בלבד היא מוסברת.

החברה תגיד משהוא כמו "המטרה שלנו היא לשלם 40% מהרווחים, ולהגדיל את השיעור הזה בשיעור של XYZ " , וזהו זה – שום אנליזה או איזה הסבר מדוע המדיניות הזו היא זו שנבחרה ולמה היא בכלל טובה.

חלוקת ההון של החברה היא קריטית לעסק ולניהול בכלל ובפרט לניהול השקעות.

 

לכן אנחנו חושבים שכדאי שמנהלים ובעלי מניות יבינו מה הם נסיבות חלוקת הדיבידנדים או לחילופין נסיבות שמירת הרווחים בחברה והשקעתם מחדש בחברה.

 

הנקודה הראשונה שצריך להבין פה היא שלא כל הרווחים נולדו שווים.

 

בהרבה עסקים , במיוחד באלו שיש להם יחס גבוה של רווח לנכסים ,ישנו מצב שבו האינפלציה מכריחה את העסק להשקיע מחדש חלק מהרווחים בחזרה בחברה – רווחים כאלו כמובן לא יכולים להיות מחולקים כדיבדנדים.

 

ואם רווחים כאלו כן יחולקו משהוא לא טוב יקרה לעסק: או שהוא ירד במכירות שלו או בתחרותיות שלו או בחוזק הפיננסי שלו , כלומר העסק ילך וידרדר אלא אם כן בצורה אחרת ההון שלו ישמר.

 

הרווחים מהסוג הזה לא אמורים להדאיג אותנו בדיון הזה.

אנחנו נדון רק ברווחים שיכולים בצורה שווה מבחינת הביצוע או להיות מושקעים בחזרה בחברה או להיות מחולקים כדיבידנדים. כלומר נדון ברווחים שלא נחוצים לחברה כדי להמשיך לתפקד.

 

לדעתנו ההנהלה של החברה צריכה לבחור במסלול שבו הבעלים של העסק ירוויח יותר.

 

העיקרון הזה לא כל כך מקובל. הרבה מנהלים מעדיפים להחזיק רווחים שלא חיונים לתפקוד העסק בתוך העסק מסיבות של הרחבת השליטה שלהם או כדי להקל עליהם את הניהול הפיננסי של החברה ומעוד סיבות נוספות.

 

לדעתנו ישנה רק סיבה אחת לשמור את הכסף בתוך העסק:

 כאשר ישנו גיבוי של שנים אחורה לכך שכל דולר שנשמר בחברה ולא חולק כדיבידנד גרם לעליה בשווי השוק של החברה של דולר אחד לפחות עבור הבעלים.

זה כמובן יכול לקרות רק אם ההון של החברה שגדל בעקבות ההשקעה המחודשת – יצר עוד רווחים בצורה כזו ששווה למשקיעים לקנות עוד מהחברה הזו.

 

על מנת להמחיש את זה בואו ונניח שלמשקיע  שלנו ישנו אגח שמשלם  10% רווח ללא כל סיכון.

אבל באגח הזה ישנו כלל נוסף: מי שמחזיק בו יכול לבחור בסוף כל שנה:

 או לקבל את הקופון של 10% ככסף במזומן.

 או לוותר על הכסף ולקבל במקומו עוד מאותו האג"ח.

 

כעת , אם בשנה מסויימת מחיר האגח עלה נניח ב 5% זה יהיה דבילי לקחת את הכסף במזומן כי אם נקח אגח במקומו נקבל על כל 100 סנט – 105 סנט! וזה לפני ה10% רווח שמשלם האגח.

בנסיבות כאלו המשקיע יכול לקחת עוד אגח במקום מזומן וללכת למכור אותו מיד ברווח.

 ברור שבאפשרות הזו המשקיע ירוויח הרבה יותר מאשר אם היה לוקח את המזומן.

במקרה כזו אף אחד לא ייקח את המזומן גם אם הוא זקוק לו כדי לשלם את החשבונות במכולת.

 

אבל עם לעומת זאת באותו מצב היו אגחים אחרים שנושאים ריבית של 15% בשנה ברור שעדיף לקחת את המזומן ולרוץ לקנות את האגחים נושאי ה15%  במקום את הנוכחי.

במקרה הזה מי שייקח את האגח נושא 10% במקום את המזומן פשוט יפסיד.

 

באופן דומה לאנליזה שעשינו כאן לאגחים ההיפותטיים האלו כל בעל מניות צריך לעשות בחברה שהוא מחזיק בה.

 

ברור שבמקרה של חברה הריבית הצפויה ללא כל כך ידועה מראש ויש מקום להרבה טעויות בחישוב הזה. אבל בכל זאת כל אחד צריך להעריך ולנחש מה יהיה שיעור התשואה שלו עבור האחזקה וברגע שניחוש כזה נעשה שאר האנליזה הופכת להיות מאוד פשוטה: אנחנו מעדיפים שהרווחים יושקעו בחברה בחזרה רק אם שוב יביאו תשואה גבוה ביחס לשאר האלטרנטיבות , אחרת עדיף לקחת את המזומן ולחפש לבד מקום אחר להשקיע את הכסף.

 

הרבה מנהלי תאגידים חושבים כך ומפעילים את הכללים האלו כשהם מחליטים כמה כסף יעבור מריווחי חברות הבת לחברה האם או בין חברות הבת , למנהלים אין בעיה לחשוב בצורה אינטליגנטית ברמת הניהול , אבל כשזה מגיע לחלוקת הרווחים למחזיקי המניות , אז פתאום הסיפור הופך להיות שונה לגמרי.

ברמה הזו יש למנהלים בעיה לחשוב כמו מחזיקי מניות…

 

עם הגישה הזו הדירקטוריון של תאגיד כזה יכול להחליט למשל לחלק את ריווחי חברת הבת A שהרווח על ההון שלה הוא 5% כדי שהם יוכלו להשקיע אותם בתוך חברת הבת B שהרווח על ההון שלה הוא 15%.

בבית הספר למנהל עסקים לא מרשים להם לטעות בעניין הזה.

 

אבל אם התשואה להון של התאגיד היא 5% ובשוק התשואה היא 10% הם כנראה לא יפעילו את הכללים האלה על מחזיקי המניות….

הם פשוט לא יחלקו לנו את ה 5% רווח כדי שנלך ונשקיע אותו בשוק הם ישמרו אותו בעסק וימשיכו להפסיד עליו ביחס לשאר האלטרנטיבות.

 

יותר מזה הדירקטוריון של התאגיד ידרוש מהמנהלים של חברת הבת A  הסברים מפורטים מדוע הם מעוניינים לשמור על הרווחים בתוך העסק שלהם ולא לחלק אותו לתאגיד על מנת שהוא ישקיע אותו בחברה B. אבל הוא לעומת זאת רק לעיתים רחוקות יספק הסברים כאלו למחזיקי המניות שלו.