האם מניות יכולות להסחר בדיסקאונט – פוסט אורח מאת גלעד רוזבן

מידי פעם אנחנו מארחים כאן כותבים שונים והפעם יש לנו את הכבוד לארח את גלעד רוזבן:

האם השוק תמיד יעיל ? ואם כן, מדוע המשקיע האגדי וורן באפט מרוויח כבר עשרות שנים מקניית מניות שלדעתו נסחרות בהנחה (דיסקאונט) ?

האם מר. באפט פשוט בר מזל ? נראה שהתשובה לכך היא אחת : לא !  אם תשאלו את הפרופ' שלכם בחוג לכלכלה הוא ודאי ילמד אתכם שהשוק יעיל. כל מידע סמוי וגלוי כאחד מגולם במחירי המניות ומביא אותם למחירם הנכון תמיד. האמנם ?

האגדה (בסגנון חופשי) מספרת על פרופ' כזה שהלך עם תלמידו ברחוב והם נתקלו במטבע של כסף על הרצפה. התלמיד ניסה להרים את המטבע, אך הפרופ' השנון תיכף ומיד תיקן אותו : "אל תטרח ! לו היה זה מטבע אמיתי , משהו כבר היה מרים אותו".

ובכן, האם השוק תמיד יעיל ? ואם כן, מדוע המשקיע האגדי וורן באפט מרוויח כבר עשרות שנים מקניית מניות שלדעתו נסחרות בהנחה (דיסקאונט) ?

האם מר. באפט פשוט בר מזל ? נראה שהתשובה לכך היא אחת : לא !

מר באפט. יודע לזהות מתי השוק 'השתגע'. מתי הוא מתמחר מניות במחירים גבוהים מדי (אופוריה) ומתי השוק מתמחר מניות במחירים מצחיקים (דיפרסיה).

 נשאל את עצמנו : כיצד מגיע השוק למצב בו הוא מתמחר מניות במחירים גבוהים או נמוכים כל כך ?

התשובה לשאלה זו תמונה במחקריו של זוכה פרס נובל דניאל כהנמן אשר הראה שאנשים אינם רציונליים ונוטים לרגשנות. למעשה, מחקריו מראים שחוסר הרציונליות הזאת צפויה. במילים אחרות השוק אינו רציונלי כמו שאנשים אינם רציונליים.

כבני אדם אנו בונים או מרכיבים מציאות ולא משקפים אותה כפי שהיא באמת. תהליך הסקת המסקנות שלנו איננו מושפע בעיקר מהעובדות היבשות, אלא משלל אלמנטים כגון רגשות, חוויות עבר, השכלה וערכים תרבותיים. איננו מסוגלים לשנות דיעה בקלות ומעדיפים להתרגל למצב רע.  נביא מספר דוגמאות בולטות לנאמר בפסקה הקודמת :

1. משקיעים נוטים לממש רווחים מהר ואולם אינם חותכים הפסד באותה המהירות.   

2. כבני אדם , עוצמת הפחד שלנו גדולה בהרבה מעוצמת החמדנות. זו למעשה הסיבה שבגללה השווקים נופלים במהירות אך עולים לאט (ומכן המילים שורט ולונג). 

3. משקיעים מעדיפים לקחת סיכון כאשר יש סיכון אמתי להפסד לעומת התרחקות מסיכון כאשר ניתן להרוויח בסיכון נמוך. זו הסיבה שתמצאו משקיעם קונים בהתלהבות לתוך הירידות אך נמנעים מלהיכנס למניות עולות במחיר "גבוה מדי".  

4. משקיעים נשארים עם מניות מפסידות לאורך זמן ומתקשים לשנות את דעתם על המנייה. הם מתאהבים במנייה ודוחקים הצידה או מתעלמים מכל מידע שלילי לגבי החברה בה הם משקיעים. מנגד, הם יחפשו באינטרנט כל מידע חיובי על החברה שתומך בהשקפת עולמם.

5. משקיעים שלא משלימים עם ההפסדים שלהם, נוטים לבצע פעולות שאלמלא אותם ההפסדים לא היו מתקבלות על הדעת. דוגמא ממשית לכך היא מיצוע של מניות או לקיחת סיכון גבוה על מנת "להחזיר" את ההפסד כאשר למעשה מדובר בהימור. 

6. משקיעים רבים נוטים לבצע פעולות רבות מדי ומיותרות תוך שהם "מבלים" את זמנם במעקב חסר מנוח אחר טבלת המניות שלהם ובכך אינם משיגים דבר. יתירה מזו, מחקרים מראים שמסחר רב מדי מוביל להפסדים.

למעשה, האופי האנושי מוביל אותנו כמשקיעים לבצע כל טעות אפשרית במסחר. נסו  לשלב מיליוני סוחרים כאלה ותקבלו את התשובה לשאלה  מדוע לפרקים מסוימים מניות נסחרות  בניתוק מוחלט משווים האמתי. אבל לא הכול שלילי בכך :  נפתחה דלת למשקיעי הערך ! הזדמנות אמתית להרוויח כאשר השווקים 'משתגעים'.

גלעד

gilad.rozban@gmail.com

תרגום מכתבי באפט 1988 – חלק 16

 

 

 

סוף הדיון בנושא תאוריית השוק היעיל

באופן טבעי העובדה שסטודנטים למדו את תאוריית השוק היעיל , ומשקיעים נאיביים – מקצוענים – בלעו את התאורייה תרמה רבות לנו ולכול מי שהלך בעקבות גראהם.

בכול מימד של התחרות בין אם זה מימד פיננסי , מנטלי או פיזי זהו יתרון עצום שיש לך מתחרים שלמדו ומאמינים בכך שזה חסר תועלת אפילו לנסות …

בנקודת מבט אגואיסטית כול אלו שהולכים בעקבותיו של גראהם היו צריכים כנראה לתרום כסאות כדי להבטיח שהאקדמיות תמיד ימשיכו ללמד את תאוריית השוק היעיל.

למרות כול מה שנאמר , מן הראוי לומר עכשיו מילת אזהרה:

עסקאות ארביטרז' נראו מאוד קלות בעבר הקרוב , אבל זה לא תחום ההשקעות שמבטיח את ה 20% רווח בשנה . זה אפילו לא מבטיח רווח בכלל. כמו שציינתי השוק יעיל בצורה הגיונית רוב הזמן: על כול הזדמנות של עסקת ארביטרז' שהחלטנו לעשות  ב 63 השנים שעברו  , היו המון עסקאות שבהם החברות היו מתומחרות בצורה יעילה ביותר.

משקיע אינו יכול להשיג תשואות טובות ממניות רק  על ידי אימוץ פשוט של דרך ספציפית אחת בהשקעות – קטגורית או בעלת אופי מסויים.

השגת התשואות האלו אפשרית רק על ידי הערכת העובדות בזהירות ותרגול מתמשך של משמעת.

השקעה באמצעות עסקאות ארביטרז בלבד היא לא אסטרטגיה טובה יותר מאשר בחירת תיק מניות על ידי זריקת חיצים.

רישום המניות בבורסה בניו יורק

המניות של בארקשייר נרשמו בבוסה הניו יורקית ב 29 לנובמבר 1988. בעמודים 50-51 אנחנו מפרטים את המכתב ששלחנו לבעלי המניות שרצו לדעת על הרישום.

אני רוצה להבהיר עוד נקודה שלא מופיעה במכתב למרות שהסיבוב הנרחב שלנו במסחר בבורסה בניו יורק הוא עשר מניות ביום (גבי זי: כלומר אין הרבה מסחר במניה) בכול זאת ניתן לקנות ולמכור כול מספר של מניות.

המטרה שלנו ברישום לבורסה בניו יורק  כפי שמוסבר במכתב היא להפחית את עלויות הקניה והמכירה של המניות שלנו. אנחנו מאמינים שהמטרה שלנו הושגה.

הפער בין מחירי הביקוש לבין מחירי ההיצע הוא הרבה יותר נמוך במהלך המסחר בבורסה בניו יורק מאשר הפער שקיים במסחר ישיר על ידי עושי השוק  (over-the-counter market)  

(גבי זי: לפני הרישום לבורסה בניו יורק המניות של בארקשייר נסחרו בצורה ישירה בין הקונים והמוכרים בפלטפורמה מיוחדת למניות שאינן סחירות בצורה רישמית בבורסה בניו יורק.)

תרגום מכתבי באפט 1988 – חלק 15

 

 

 

 

קטע חובה

תאוריית השוק היעיל

הדיון הקודם על עסקאות ארביטרז' של בארקשייר הפך את הדיון בנושא תאוריית השוק היעיל לרלוונטי גם כן.

(efficient market theory” (EMT)  )   הדוקטורינה הזו הפכה להיות מאוד באופנה. ובאמת באקדמיה מתייחסים אליה כחלק מכתבי הקודש מאז שנות ה 70.

במהות שלה התאורייה טוענת שאין טעם לבצע אנליזה של מניות כי כול המידע הציבורי כבר משוקף במחיר שלהם. במילים אחרות – השוק תמיד יודע הכול .

התוצאה של זה היא שלדעת אותם פרוספסורים שהמציאו את ה EMT  אם מישהו יבחר מניות בצורה אקראית הוא יגיע לאותם תוצאות שיגיע האנליסט המבריק ביותר שיעבוד קשה ביותר ויחפש את המניות הטובות ביותר.

הדבר המדהים הוא שתאוריית השוק היעיל אומצה לא רק על ידי האקדמיה אלא גם על ידי מומחי השקעות למיניהם ומנהלי תאגידים וחברות.

(גבי זי: כאן מופיע אחד ממשפטי המפתח של השקעות הערך : )

בגלל שהשוק יעיל בדרך כלל , הם הסיקו בטעות שהוא תמיד יעיל. ההבדל בין שני המסקנות הללו הוא הבדל בין שמיים לארץ.

לדעתי האישית הנסיון המתמשך של 63 השנים האחרונות בעסקאות ארביטרז' של חברת גראהם וניומן , השותפות של באפט ובארקשייר מוכיחה עד כמה תאוריית השוק היעיל מטופשת. (ישנם עוד המון הוכחות אחרות  , אגב )

כשהייתי בשותפות של גארהם וניומן ערכתי מחקר על הרווחים שלהם כתוצאה מעסקאות ארביטרז' בשנים 1926-1956 – הרווח עמד על 20% בשנה ללא מינוף.

השתמשתי בשיטות שלהם כשהקמתי את השותפות של באפט ואחר כך בחברת בארקשייר ולמרות שלא עשיתי חישוב מדוייק אני יודע שעשיתי מעל 20% בשנה בשנים 1956-1988 , ברור שסביבת העבודה שלי שונה משל גראהם – הוא היה צריך להתמודד עם המשבר של 1929-1932.

כול התנאים הדרושים לעריכת מבחן הוגן נמצאים כאן ממילא:

1. כול אחת משלוש חברות ההשקעה שציינתי כאן סחרו במאות מניות שונות במשך התקופה של 63 השנים הללו.

2. התוצאות לא מוטות לרעה בגלל תופעות של מזל מיוחד או מקרה.

3. כול התוצאות הושגו ללא מידע מיוחד או רגיש , הכול נעשה על ידי מידע ציבורי בלבד.

4. כול המסחר שלנו בארביטרז' נעשה רק על מניות ציבוריות בלבד , לא נגענו במניות פרטיות או במניות שנבחרו על ידי רואי עתידות.

ב 63 השנים הללו השוק לעומת זאת עשה פחות מ 10% בשנה כולל דיבדנדים. זה בעצם אומר ש 1000$ היו הופכים ל 405,000 $ תחת ההנחה שכול הרווחים היו מושקעים מחדש.

רווח של 20% היה נותן 97 מיליון דולר!!! זהו הבדל עצום שמכה אותנו בתדהמה כול פעם מחדש ומעורר אותנו לפעול.

למרות זאת תומכי תאוריית השוק היעיל מעולם לא התעניינו במציאות שסותרת את התאוריה שלהם. נכון שהיום לא מדברים כול כך על התאורייה הזו כבעבר אבל אף אחד למיטב ידיעתי , לא אמר שהוא טעה ולא משנה כמה אלפי סטודנטים הוא לימד בדרך את הטעות הזו.

יותר מזה , התאוריה ממשיכה להיות חלק אינטגרלי מלימודי ההשקעות בכול בתי הספר המרכזיים לעסקים. כנראה יכולת להשתנות להודות ולחקור את האמת בטעויות לא קיימת אצל החוקרים עצמם …

גבי זי:

הערה אחת על הקטע הזה: צריך לשים לב שבאפט טוען כאן שהשוק לא יעיל ביחס לעסקאות ארביטרז'.

באפט נכנס לנושא השוק היעיל כהמשך ישיר לדיון בנושא הארביטרז' והוא כותב זאת בפירוש , זה לא אומר שהוא חושב שהשוק יעיל בהשקעות ערך לטווח ארוך , גם שם הוא טוען טענות דומות , ונראה זאת בפוסט הבא , אבל ההקשר המרכזי שבו הוא תוקף את תאוריית השוק היעיל הוא דווקא על ידי עסקאות ארביטרז. שם לדעתו ניתן לראות בברור שתאוריית השוק היעיל אינה מתגשמת תמיד.

מר שוק תרגום מכתבי באפט – 1987 חלק 14

 

 

 

 

 

המשך ההסבר של באפט על מר שוק , קטע חובה – אפילו יותר מהקודם.

 

 


  תרגום מכתבי באפט חלק 14


…אבל כמו סינדרלה והשעון שמתקתק לחצות – גם אתה צריך להיות מודע לאזהרה אחת או שהכול יהפוך לדלעת ועכברים: התפקיד של מר שוק הוא רק לעזור לך ולא להדריך אותך.

הארנק שלו הוא זה שעוזר לך בעצם כול הזמן ולא החוכמה שלו.

אם יום אחד הוא מופיע במצב רוח טיפשי במיוחד יש לך את האפשרות להתעלם ממנו או לנצל את המצב , אבל אם תושפע ממצב הרוח שלו – יקרה לך אסון – העגלה שלך כמו של סינדרלה תהפוך מיד לדלעת ועכברים.

זה ברור שאם אתה לא מאמין שאתה יודע לנתח עסקים , ואתה לא מאמין שאתה מבין בחברות ויכול להעריך את ערכן יותר טוב ממר שוק – לא כדאי שתשחק את המשחק.

איך אומרים בפוקר: "אם אתה כבר משחק שלושים דקות את המשחק ואתה לא יודע מי הפראייר שמשחק בשולחן סימן שאתה הפראייר … "

האנלוגיה של בן גראהם על מר שוק נראית אולי מיושנת בעולם ההשקעות של היום ,

(גבי זי: את זה באפט כתב לפני 22 שנה … אבל הדברים כול כך עדכניים ורלוונטיים שזה לא להאמין. מי שניסה ללמוד מהחוכמה של מר שוק במהלך שנת 2008 ומכר בגלל הפסימיות בשווקים פשוט הפך לדלעת ועכברים , מי שניצל את העזרה של מר שוק וקנה בזול שמר על כרכרה מזהב רתומה לשמונה סוסים אבירים… )

האקדמיה והפרופסורים מדברים על השוק היעיל , גידור דינאמי ורמות חוב של חברות. העניין שהם מגלים בנושאים האלו מאוד מובן – טכניקות עלומות ומצועפות יכולות תמיד לעזור למשקיע.

אחרי הכול אף רופא אליל לא השיג תהילת עולם מכך שנתן עצה לקחת שני גלולות אספירין.

לעומת זאת הערך של ההבנה העמוקה ברזי השווקים הוא דבר מאוד חשוב למשקיע.

לדעתי הצלחה בהשקעות לא יכולה להיות מושגת על ידי נוסחה מתמטית או תוכנית מחשב או איתותים כאלה ואחרים שנובעים מהתנהגות מחירים בשווקים ובמניות.

המקור של ההצלחה הוא אחד: המשקיע יצליח על ידי הבנה טובה של העסק ושיפוט נכון של העסקים אותם הוא קונה , ביחד עם היכולת להתנתק מסערת האמוציות שמתרחשת בשווקים.

מהמאמץ שאני משקיע בלהתנתק ממה שקורה בשווקים ובמניות , גיליתי שזה מאוד עוזר לחשוב על הקונספט של בנג'מין גראהם על מר שוק . המחשבה הזו מאוד עוזרת להתנתק ולחשוב בצורה נכונה.

בעקבות דרכו של בן , צ'רלי ואני , נותנים לחברות שאנו מחזיקים לספר לנו את המצב שלהם על ידי התוצאות התפעוליות שלהם – לא על ידי ציטוטי מחירים באופן יומי ואפילו לא באופן שנתי – מחירי השוק הם לא אלו שקובעים את האם הצלחנו בהשקעה או לא.

השוק יכול להתעלם מהצלחה עיסקית למשך תקופה ארוכה אבל בסופו של דבר הוא יכיר בהצלחה הזו. כמו שבן אמר: "בטווח הקצר השוק מתנהג כמו מכונת הצבעה אבל בטווח הארוך הוא מתנהג כמו מכונת שקילה"

כול עוד הערך הפנימי של החברה ממשיך לעלות המהירות שבה מכיר השוק בהצלחה הזו אינה חשובה. למעשה אם השוק מתעכב בהכרה שלו בערך החברה האמיתי זה יכול להוות יתרון : זה נותן לנו צ'אנס לקנות עוד במחיר נמוך.

הרבה פעמים השוק מעריך את העסק יתר על המידה – יותר מהעובדות הכלכליות שקיימות בו – ואז אנחנו מוכרים את האחזקות שלנו בחברה. לעיתים אנחנו מוכרים את האחזקות שלנו למרות שמדובר בחברה שנסחרת מתחת לערכה אבל מצאנו משהו יותר ריווחי או יותר מובן עבורנו.

חשוב שנדגיש: אנחנו לא מוכרים עסק רק בגלל שהוא התייקר או בגלל שאנו מחזיקים אותו הרבה זמן. אנחנו מוכנים להחזיק את העסק לתמיד כול עוד התשואה על ההון שרץ בתפעול העסק מספקת אותנו , ההנהלה תחרותית וישרה והשוק לא מעריך את החברה מעל הערך האמיתי שלה.

גבי זי:

מסקנות מהקטע:

אסור שמצב הרוח של משקיע הערך יושפע ממצב הרוח של מר שוק , זה בעצם כול התורה במשפט אחד , שהשוק בפניקה אתה דווקא קונה למרות אי הוודאות והספקות …

השקעות ערך פירושם חשיבה אינדבידואלית – ללא תלות במר שוק – ללא תלות במה שכולם מסביב חושבים. אבל המסקנה הזו היא רק תנאי נוסף שמתלבש על בחירת החברות הנכונות  , אם מישהו יקנה חברות גרועות כשהשוק בפניקה הוא אולי יקנה אותן בזול אבל זה לא יבטיח לו עושר , לכן התנאי הזה מצריך גם הבנה טובה של העסק אותו קונים.

עוד משהו חשוב:

באפט מזכיר כאן את התנאי: "…כול עוד הערך הפנימי של העסק ממשיך לעלות…" – הכוונה שלו לדעתי היא כזו:

אם התשואה להון גבוהה ויציבה והרווחים של החברה מושקעים בחזרה בחברה – בהון של החברה , אז הרווח של החברה ילך ויגדל גם אם התשואה להון נשארת קבועה , היות וההון של החברה ממשיך לגדול אז כמובן שגם הרווחים , במצב כזה ברור שהערך הפנימי של החברה – הערך האינטרינזי שלה הולך וגודל.

מהי המסקנה האופרטיבית מהדבר הזה? חפשו חברות עם תשואה להון גבוהה ויציבה לאורך שנים שההון שלהם הולך וגדל בהתמדה , אלו חברות שינצחו את השוק בכול תחרות.  

גבי זי

תרגום מכתבי באפט – 1985 חלק 14

 

 
 
 
 
תרגום מכתבי וורן באפט מכתב סיכום שנת 1985.

חלק 14.

 

והפעם דובדבן : על תאורית השוק היעיל ואיך באפט קנה את הוושניגטון פוסט ב10 מיליון דולר ב1973 ובשנת 1985 ההשקעה הזו הגיעה לשווי שוק של 220 מיליון דולר.

 

 

 

   

חברות בשוק המניות

  

מתחת אנחנו מציגים את תוצאות סוף השנה של האחזקות שלנו בחברות שנסחרות בבורסה.

אלו תוצאות רק של החזקות מעל 25 מיליון דולר. הוצאנו מכאן את כל זכויות המיעוט של מחזיקי המניות של WESCO וחנות הרהיטים שלנו.

 

 

שווי נוכחי

מחיר קניה

מספר מניות

שם חברה

55,710

3,516

1,036,461

Affiliated Publications, Inc

108,997

54,435

900,800

American Broadcasting Companies, Inc.

108,142

106,811

2,350,922

Beatrice Companies, Inc

595,950

45,713

6,850,000

GEICO Corporation

43,718

27,318

2,379,200

Handy & Harman

52,669

20,385

847,788

Time, Inc

205,172

9,731

1,727,765

The Washington Post Company

 

 

 

 

1,170,358

267,909

סה"כ

 

27,963

7,201

כל שאר המניות

 

 

 

 

 

$1,198,321

$275,110

סה"כ

 

 

הזכרנו קודם במכתב שבעשור האחרון סביבת ההשקעות השתנה לגמרי ממצב שבו חברות מעולות נסחרו הרבה מתחת לערכן למצב כיום שבו הערך שלהן הוכר בשוק.

הוושינגטון פוסט (WPC) מהווה דוגמה טובה לכך.

 

קנינו את כל המניות שלנו של WPC בשנת 1973 במחיר שהוא לא יותר מרבע ממה שהיה אז מחיר החברה.


(גבי זי:

במקור באפט כותב- מחיר ה"אנטרפריז".

את חישוב enterprise נוהגים לחשב על ידי : שווי מניות החברה שנסחרות בשוק המניות פלוס החובות ארוכי הטווח פחות שווי המזומנים של החברה (ראו למשל בספר של פט דורסי בעמוד 136 ובעוד המון מקומות אחרים)


הלוגיקה מאחורי החישוב הזה מאוד פשוטה – אם לחברה יש מניות בשוק בשווי 60 ועוד 40 שקל חובות ארוכי טווח – אז צריך לשלם 100שקל כדי לרכוש אותה , אם יש לה גם 20 שקל במזומן אז מיד אחרי ששלמנו 100 שקל ורכשנו אותה נוכל לשים יד על 20 המזומנים ואז יוצא ששלמנו רק 80 שקל .) 


החישוב של הזה של מחיר חלקי הערך לא מצריך שום הבנה מיוחדת.

 

 

כל חברות הברוקרים , האנליסטים ושאר מומחי העיתונות דאז הגיעו לאותו שווי פנימי שאנחנו הגענו אליו ,של בין 400 מיליון דולר ל500 מיליון דולר.

כל אותם 100 מיליון מניות ציבוריות של WFC הוצגו למכירה לכל דכפין שרק ירצה.

 

היתרון היחיד שלנו היה בגישה:

למדנו מבן גראהם שהמפתח להצלחה בהשקעות היא קניה של עסק טוב כשהשוק מתמחר אותו בזול מתחת לערכו הפנימי.

 

(באפט אומר פה בעצם: כל אחד יכול לקנות מניות כאלו , העניין הוא שזה בדרך כלל לא פופולארי לקנות אותם אז רוב האנשים מפחדים לקנות אותם. גבי זי. )

 

 

רוב המשקיעים המוסדיים בתחילת שנות ה70 ( גבי זי: כמו רוב המשקעים המוסדיים גם היום…) התייחסו לערך הפנימי של החברה כגורם שולי כשהם באים לקנות או למכור את ההשקעות שלהם.


זה נשמע לא יאומן אבל אז (כמו גם היום , גבי זי) המשקיעים היו תחת כישוף אקדמי מבתי הספר היוקרתיים לעסקים שלימדו אז תיאוריה חדשה: תיאורית השוק היעיל.

לכן כשהשוק יעיל חישוב הערך הפנימי של מניה אינו רלוונטי בפעילות של השקעה. 

מי שמחזיק בתאוריית השוק היעיל מאמין שהתימחור של השוק הוא התימחור האמיתי של החברה.

 

(אנחנו ממש אסירי תודה לאותם אקדמאים: מה יכול להיחשב כיתרון גדול יותר בתחרות אינטלקטואלית , מזה שיש לך יריב שחושב שחשיבה היא בזבוז זמן?)

 

למרות שבשנת 1973 וגם בשנת 1974 WFC המשיכה להראות תוצאות יפות והערך הפנימי של החברה הלך וגדל בסוף שנת 1974 המניה המשיכה להפסיד עוד 25% מערכה בשוק.

קנינו אותה  ב10 מיליון דולר ולאחר שנה זה היה רק שווה 8 מיליון. מה שחשבנו שהוא זול הפך להיות עוד יותר זול.

 

אתם כבר יודעים את התוצאה הטובה – קיי גראהם המנכל קנה במחיר הזה כמויות עצמות של המניה בחזרה וגם ההנהלה המשיכה ליצור ערך פנימי גדל.

בינתיים משקיעים שמו לב לעוצמה של העסק והמחיר הלך ועלה.


אז חווינו חוויה משולשת: הערך הפנימי של החברה שגשג , בגלל הקניה בחזרה של המניה הערך שטמון בכל מניה עלה מאוד , הערך בשוק עלה פלאים בחזרה.