תרגום מכתבי באפט – 1987 חלק 9


איך מבדלים מוצר ?

איך גורמים למוצר לא ייחודי , שכל המתחרים מוכרים אותו גם כן להיות ייחודי ומיוחד?

על השאלות האלו באפט עונה בקטע הבא.

תרגום מכתבי באפט חלק 9.

תעשיית הביטוח קוללה בקבוצה של קללות כלכליות שגורמות לה להראות רע מאוד לאורך תקופת זמן ארוכות:

בשוק הביטוח ישנם מאות מתחרים שלכל אחד מהם בעצם קל מאוד להיכנס לתחום הביטוח , בנוסף המוצר שנמכר זהה בכל החברות עד שזה חסר משמעות לבדל ביטוח של חברה אחת מחברה אחרת.

בסוג עסק כזה רק מפעיל שעובד ללא הוצאות בכלל , או מפעיל שעובד בצורה מאוד חריגה ומיוחדת  – בדרך כלל זה יהיה עסק מאוד קטן – יכול להרוויח כסף בצורה משמעותית.

למרות זאת במצב של חוסר כלכלי קשה , (גבי זי: למשל במיתון עמוק או באינפלציה חמורה ) גם עסקי הביטוח יכולים לפרוח.

תעשיית הביטוח נהנתה בשנים האחרונות מאקלים כזה אבל עכשיו התקופה הזו נעלמה.

אחת האירוניות הגדולות של העולם הקפיטליסטי מתרחשת בזמנים כאלה של מחסור חמור בכסף.

למרות שרק בתקופות כאלו קל לעסקים שמוכרים סחורות זמינות , להרוויח כסף ,  (גבי זי: למשל עסקי הביטוח יכולים להרוויח כסף רב בזמן מיתון כי לחברות הביטוח אין כסף לבטח את הלקוחות שלהם ומכאן שההיצע של הביטוחים קטן ביחס לביקושים ולכן אפשר להעלות מחירים )

בכל זאת מנהלים של עסקים כאלו מתעבים זמני מיתון וזאת למרות שרק בזמנים כאלו הם יכולים לקבל תשואה הגונה על ההון המושקע שלהם.

כל פעם שמחסור כזה מתרחש המנהל הטיפוסי פשוט לא יכול לעצור את עצמו מלסתום את מחסורי הכסף שנוצרו לו בהון של העסק.

וזה בדיוק מה שקרה למנהלי הביטוח בשנים 1985-1987.

הם פשוט אישרו את מה שיזראלי אמר: "מה שאנחנו לומדים מההיסטוריה זה שאנו לא לומדים מההיסטוריה…"

בבארקשייר אנחנו משתדלים להתחמק מהמצב בשוק הביטוחים הפתוח בשני דרכים.

ראשית אנחנו מנסים לבדל את המוצר שאנו מוכרים משאר הביטוחים שנמכרים בשוק באמצעות החוזק הפיננסי שלנו.

לאף חברת ביטוח אין חוזק פיננסי כזה. הבעיה היא שהבידול של הביטוחים שלנו לא קיים בביטוחים האישיים כי כשבעל רכב מבטח את רכבו לא מעניין החוזק הפיננסי של חברת הביטוח שלו – הוא יקבל את הכסף שלו בכל מקרה גם אם חברת הביטוח שלו תקרוס.  (גבי זי: המחוקק דאג להגן על האזרח הקטן…)

הבידול הזה גם לא משחק תפקיד בזמנים של שגשוג ושפע כלכלי – בזמנים כאלו אף אחד לא בודק את החוסן הכלכלי של חברת הביטוח שלו , אף אחד לא מסתכל חמש שנים קדימה במצב כזה כאשר התביעה תתברר בסופו של דבר. מה שמחוץ לטווח הראיה , מחוץ לתשומת הלב בסופו של דבר הופך להיות גם מחוץ לארנק…

למרות זאת ישנם זמנים שבהם פתאום מנהלי עסקים נזכרים בדבריו של בן פרנקלין: "זה מאוד קשה לשק ריק לעמוד יציב" , בזמנים כאלו אנשים מבינים שהביטוח שלהם הוא בעצם הבטחה לקבל סכום גדול של כסף אם יקרה משהו , מגוף כלכלי שצריך להיות מסוגל לשלם את התביעה הזו בבוא היום , לא משנה מה המצב מסביב.

בזמנים האלו פתאום מתגלה החוזק התחרותי שלנו מול שאר המבטחים.

כשהלקוח באמת בודק האם הוא יכול לקבל את עשרת מיליוני הדולר שלו כתוצאה מתביעה מסויימת עוד עשר או חמש שנים , והוא לוקח בחשבון שיכול להיות שאז הזמנים יהיו יותר קשים גם בשווקים וגם בכלכלה העולמית הוא ימצא מעט מאוד חברות שהוא יכול לבטוח בהם ובארקשייר היא אחת מהם.


גבי זי


תרגום מכתבי באפט – 1987 חלק 8


 

 

תרגום מכתבי וורן באפט – מכתב סיכום שנת 1987 חלק שמיני.

 

ביצועי הביטוח

כרגיל מוצגת פה הטבלה הרגילה בה אנו מציגים את ביצועי תעשיית הביטוח בשנים האחרונות.


היחס המשולב אחרי חלוקת דיבדנדים

אינפלציה שנתית ב %

שינוי שנתי בהפסדי הביטוח

השינוי בפרמיות שנכתבו ב%

שנים

106

9.6

6.5

3.8

1981

109.8

6.4

8.4

4.4

1982

112

3.8

6.8

4.6

1983

117.9

3.7

16.8

9.2

1984

116.3

3.2

16.1

22.1

1985

108

2.6

13.5

22.2

1986 (Revised)

104.7

3

6.8

8.7

1987 (Estimated)


עמודת היחס המשולב : היחס הזה הוא בעצם יחס ההוצאות (הפסדים + הוצאות שוטפות ) למכירות

(דומה מאוד ליחס שאנו מכירים כשולי רווח , שולי רווח זה הרווח חלקי מכירות וכאן זה יחס הפוך : ההפסדים וההוצאות חלקי המכירות  – גבי זי). יחס גדול מ100 אומר שאנו בהפסדים , יחס קטן מ100 אומר שיש רווח.

(כי יחס גדול מ100 אומר שמכרנו ב100 שקל והוצאנו יותר מ 100 שקל , יחס קטן מ 100 אומר שמכרנו ב 100 שקל והוצאנו פחות מ100 שקל אז ההפרש הוא בעצם שולי הרווח שלנו. אם היחס המשולב עומד על 96.2 אז שולי הרווח שלנו הם 100 – 96.2  =  3.8   , גבי זי)

בגלל ה FLOAT  – ( גבי זי: אלו הם הכספים הצפים שהתקבלו ממכירות ביטוחים ועדיין לא שולמו לתובעים  שאותם תעשיית הביטוח משקיעה במניות ) נהוג לומר שיחס משולב בין 107 ל 111 הוא בעצם נקודת השוויון בין רווח להפסד , כלומר יחס מעל 111 מהווה אינדיקציה להפסד ואילו יחס משולב מתחת ל 107 מהווה אינדיקציה לרווח.

המתמטיקה של עסקי הביטוח כפי שהיא משוקפת בטבלה לא מאוד מסובכת ,  בשנים בהם המכירות לא גודלות ביותר מ 4% – 5% ההפסד הוא ודאי. וזה לא בגלל ריבוי של תאונות שריפות או סופות וגם לא בגלל האינפלציה זה פשוט בגלל בתי המשפט.

ישנה "אינפלציה חברתית" – חל פיחות עמוק במעמד חברות הביטוח – והשופטים פשוט קורעים את חברות הביטוח. העלות של כניסה לבית משפט עולה כמו בלון מלא בגז. פסקי הדין עומדים על סכומים מאוד גבוהים והשופטים והמושבעים מנסים למתוח את הפוליסות לכסות דברים שבכלל לא נמצאים שם.

כבר שנים שאנו רואים שאין שינוי במדיניות הזו ולכן מזמן הגענו למסקנה שללא גידול שנתי של 10% במכירות אין שום רווח גם אם האינפלציה מאוד נמוכה.

הגידול העצום במכירות בשנת 85-87 גרם לשנת 1987 להיות מוצלחת ביותר. יחד עם זה כשהשנה עברה הבנו שלא היתה גדילה במכירות מעבר ל10% כך שהמסיבה נגמרה.

למרות זאת הרווחים לא ירדו מיד: בגלל שרוב הפוליסות כתובת למשך שנה קדימה האפקט של הירידה הזו יבוא לידי ביטוי רק עוד חודשים קדימה. ובהמשך למטאפורה שלנו: גם כשהמסיבה נגמרת והבר נסגר עדיין מרשים לך לגמור את מה שיש לך בכוס…

אם לא תקרה קטסטרופה מיוחדת השנה אנו צופים ששנת 1988 תראה שיפור קל ברווחיות ביחס המשולב וגם בשנים שלאחר מכן תהיה עליה גדולה יותר.

גבי זי

תרגום מכתבי באפט – 1980 חלק 8

באפט ממשיך לסקור כאן את הבעיות בעסקי הביטוח כתוצאה בהשקעות ענק באגחים שהפכו לחסרי ערך כתוצאה מאינפלציה גואה.

 

 

 

וזה גם ברור שכל עוד הרבה חברות ביטוח ענקיות מרגישות צורך לבחור באופציה השניה הזאת, (באופציה הזו חברות הביטוח לא מכירות בהפסדים שלהם ובעצם מתעלמות מהבעיה – גבי זי)

 לא יהיה יום יותר טוב בתעשיית החיתום, מהסיבה הבאה : אם הרבה חברות בתעשייה מרגישות צורך בלשמור על נפח פרמיה גבוהה – כלומר למכור הרבה ביטוחים ברמות מחיר שלא קשורות  לערך האמיתי שלהם, כל שאר המבטחים יצטרכו לרדת  לסביבות המחירים האלו.

הבעיה הכי גרועה של עסק היא להיות בעל קבוצה גדולה של מתחרים עם בעיות כספיות ש"מוכרים בכל מחיר" את הביטוחים שלהם על מנת לשמור על הנפח הקיים .

 

הזכרנו מוקדם יותר במכתב שחברות שמסרבות ,למכור את האגחים שלהם במחירים שיגרמו להם להכיר בהפסדים עצומים של הערך הנקי שלהם , מנימוקים שונים כמו תגובה ציבורית, גאווה ממוסדת, או הגנה על ערך נקי מצויין, עלולים למצוא את עצמם קפואים מבחינת יכולת השקעה לעשור או אפילו לתקופות יותר ארוכות.

 

אבל, כפי שראינו, זאת רק חצי מהבעיה.

חברות שקנו התחייבויות מקיפות לאגחים ארוכי טווח איבדו, לתקופה ניכרת של שנים, לא רק הרבה מאופציות ההשקעה שלהם, אלא גם הרבה מאופציות החיתום שלהם גם כן. (מכיוון שלא יהיה להם הון מספק במקרה של מימוש החיתום , כלומר במקרה של תביעות – גבי זי)

 

העמדה שלנו בנושא הזה מספקת. אנחנו מאמינים בערך הנקי שלנו, ולכן מעריכים את האגחים שברשותנו לפי שווי השוק האמיתי שלהם ומגלמים את זה במחיר החיתום.

כאשר היחסיים בין הנכסים לחובות שלנו משפיעים על נפח הפרמיות שלנו החוזק היחסי שלנו נעשה הרבה יותר דרמטי.

(באפט אומר – כאשר אנו מעלים מחירים בגלל הבעיה באגחים אנחנו מצפים לשמור על אותו נפח פרמיה – כלומר מצפים להמשיך למכור הרבה ביטוחים למרות המחיר הגבוה בגלל יתרונות אחרים שיש לנו בעסק וזה נקרא חוזק יחסי של עסק – אנשים באים לעסק הזה גם אם הוא יותר יקר בגלל יתרונות אחרים שהוא מציע – גבי זי)

 

 

(אנחנו עדיין מזכירים לעצמנו שהנכסים והחובות שלנו עדיין רחוקים בהרבה ממה שאנחנו היינו רוצים ,וגם איבדנו סכומים גדולים באגחים כי היושב ראש שלכם דיבר כאשר הוא היה צריך לעשות.)

 

ההון השופע שלנו וגמישות השקעה שלנו יאפשרו לנו לעשות כל מה שאנחנו נחשוב שדרוש לעסק במשך התקופה הארוכה הצפויה של הבעיות שדברנו עליהם.

אבל בעיות בתעשייה גורמות גם לבעיות בשבילנו. החוזק הכספי שלנו לא מסלק אותנו מהסביבה הגרועה שעוטפת עכשיו את כל תעשיית הביטוח , זה פשוט נותן לנו יותר כושר עמידה ויותר אופציות.

 

 

ביצועי הביטוח שלנו

 

(באפט סוקר כאן את כל ענפי הביטוח השונים של בארקשייר ונותן מחמאות לרוב לכל העוסקים במלאכה אני לא חשבתי שיש ערך בלהביא את דבריו – גבי זי)

 

 

טקסטיל וחנויות  קמעוניות

 

במשך השנה שעברה חתכנו את ההשקעה שלנו בעסקי הטקסטיל. חיסלנו את המשרד בוומבאק מיל אמנם באי רצון אבל מתוך הכרח. חלק מהציוד הועבר לבאדפורד אבל הרוב נמכר, או ימכר בקרוב, ביחד עם מקרקעין. היושב ראש שלכם עשה טעות יקרה בכל שלא טיפל בהפסדים הללו קודם לכן.

 

 

בבאדפורד הקטננו את התפעול שלנו בשליש, זרקנו כמה קוי ייצור בעלי נפח גבוהה שלא היו באמת חשובים.

אפילו אם הכל היה הולך טוב, דבר שקרה לעתים רחוקות בלבד , הקוים האלה לא יכלו לייצר החזרים מספיקים ביחס להשקעה. ולכן הפסדים היו תוצאה בלתי נמנעת.

 

ממה שנשאר מעסק הטקסטיל שלנו ועדיין נשאר הרבה , חילקנו לשני עסקים נפרדים : ייצור ומכירות, כל חלק עצמאי ולא תלוי בחלק האחר.

הכפלנו את הקטע הכי רווחי שלנו בעסק על ידי קנייה שביצענו באחרונה.

התנאים הנוכחיים מסמנים שנה קשה נוספת בטקסטיל, אבל לנו יש כעת  בתחום הזה הרבה פחות הון שעובד בו.

 

השיאים של בן רוזנר בניהול חנויות קימעונית ממשיכים להפליא אותנו.

בשנת קמעונות עניה, ההכנסות שלנו פשוט ממשיכות להיות מצוינות, והכנסות האלו תורגמו לתוך מזומן. במרץ 7, 1981 נחגוג ביחד עם בן יום הולדת 50.

 

בן מריץ את העסק ( ביחד עם ליאו סימון, השותף שלו מ1931 ל1966 ) בכל אחת מחמשים השנים הללו.

 

הבנק הלאומי של אילינוי וקרן רוקפורד באנכורף

 

 בדצמבר 31, 1980 סיימנו את ההחלפה של 41,086 מניות של קרן רוקפורד  (שכיום היא בעלת 97.7% מהבנק הלאומי של אילינוי ) במיספר דומה של מניות בארקשיר.

(בגלל תקנות מסוימות בחוק האמריקאי באפט נאלץ למכור את אחזקותיו בבנק הזה , המכירה התבצעה באמצעות החלפת מניות – מניות הבנק תמורת מניות בארקשיר.)

שיטת ההחלפה שלנו נתנה לכל בעלי מניות של בארקשיר רשות לשמר את החלק הפרופורציונלי שלהם בבנק מלפני המכירה ( חוץ ממני ; הורשיתי לשמר רק 80% מהמניה הפרופורציונלית שלי ).

הובטח לכל בעלי המניות עמדת בעלות זהה למה שהיתה להם אלמלא המכירה.

 מתוך כ1300 בעלי מניות עשרים וארבעה בעלי מניות בחרו באופצית ההמרה הפרופורציונלית.

 

 

אנחנו נתנו גם אפשרות להחלפה לא פרופורציונלית, ושלושים ותשעה בעלי מניות נוספים בחרו וקיבלו את האופציה הזאת, ועל ידי כך הם הגדילו את הבעלות שלהם בבנק והקטינו את הבעלות הפרופורציונלית שלהם בבארקשיר.

 כל אחד השיג את הכמות המלאה של מניות רוקפורד אותה הוא ביקש, וזה בגלל שהרוב המוחלט של בעלי המניות של בארקשייר בחרו לא להפרד מאף מניה של בארקשייר לכן נשארו הרבה מניות של הבנק שהתחלקו בין אותם 39 שכן רצו להמיר את מניות בארקשייר במניות הבנק.

 

אני לקחתי את היתרה הקטנה ( 3% של המלאי של הקרן ).

המניות האלה, קצת הקטינו את העניין הפרופורציונלי שלי בבנק וקצת הגדילו את העניין הפרופורציונלי שלי בבארקשיר.

ההנהלה של הבנק שמחה עם התוצאה.

 

באנכורף תהפוך לחברת אחזקות לא מסובכת וזולה מכיוון שיהיו לה רק 65 בעלי מניות. וכל בעלי המניות האלו נעשו לבעלים של באנכורף על ידי החלטה חיובית מודעת.

 

 

תרגום מכתבי באפט – 1980 חלק 7

באפט ממשיך בחלק הזה לדון בבעיות שקימות בתעשית הביטוח.

המדהים הוא שזה בדיוק אותו תהליך שעבר – עובר כעת על הגופים הפננסים הגדולים – הון עצמי שבעצם לא שווה דבר וכולם מפחדים להודות בשווי האמיתי שלו.

 

 

 

 

לרוע המזל, הבעיה ההרסנית שקיימת כיום בחברות הביטוח שיכולה לגרום לגסיסת התעשיה כולה כמעט ולא מדווחת.

 

הבעיה הזאת נגרמת מהירידה במחירי אגחים והיכולת של החברות לא להצהיר על כך בניהול החשבונות שלהם כך שערכם נקבע ללא קשר לערך השוק שלהם. (על הסיבה לירידות במחירי האגחים אפשר לקרוא  כאן – אבל בשתי מילים הסיבה היא שאחוז האינפלציה הרבה יותר גבוהה מהריבית המשולמת על ידם ולכן הם הפכו להפסד של כסף)

 הרבה חברות ביטוח בעלות אגחים ארוכי טווח שמחירם בדוחות הוא פי שתים או שלוש מהשווי האמיתי שלהם.

אם הערך המצוהר בספרים הוא פי שלוש פעמים מערך השוק , ברגע שהערך האמיתי בשוק יוכר בספרים החברות פשוט ימחקו את ערכם כי כשני שליש מהערך הנקי של החברות הללו נעלם.

כמה מהחברות הכי טובות הכי גדולות בתחום הביטוח מוצאת את עצמם עם שווי ערך נקי שלילי או נומינלי כאשר נכסי האגחים  שלהם מוערכים בשווקים.  

(זאת בדיוק אותה גברת בשינוי אדרת – כמו במשבר הנוכחי – משבר הסאב פריים – המוסדות הפיננסים שנפגעו ממשבר הסאב פריים , קנו והחזיקו  אגחים שאי אפשר לקבל עליהם את החוב בחזרה ובמשך תקופה ארוכה החשיבו אותם בספרים כבעלי ערך עד שלא היה מנוס מלהצהיר על השווי האמיתי שלהם ומכאן ועד שווי מאזני שלילי הדרך היתה מאד קצרה

אומנם במשבר הסאב פריים האגחים הפכו לחסרי ערך בגלל חדלות פרעון הלווים ובמשבר דאז –בשנת 1980- האגחים הפכו לחסרי ערך בגלל האינפלציה הגבוהה אבל כול השאר ממש דומה – גבי זי )

 

בוודאי האגחים שלהם יכולים אולי לעלות במחיר, ואם זה יקרה אפילו באופן חלקי, המאזנים והספרים של החברות הללו יחזרו להיות  בעלי הגינות של ערך נקי טוב ואמיתי. אבל הם גם יכולים להמשיך לפול וזה כנראה מה שיקרה להם.

 (אנחנו אגב לא מאמינים לתחזיות טווח קצר של מחירי אגחים או שוק המניות – לדעתנו זה חסר תועלת.

התחזיות יכולות לומר לך משהוא רק על מי שחוזה אותן ; הם לא אומרות לך שום דבר אמיתי על העתיד.)

זה אולי יכה כמה אנשים בתדהמה כיוון שזה מאד מוזר שהישרדות של חברת ביטוח ענקית נקבעת בעצם על ידי תיק המניות שלה , כך שאם הוא ייפול מספיק במחיר הערך הנקי של החברה יעלם באופן משמעותי.

 (קחו דוגמה מהעבר הקרוב – ענקית הביטוח AIG שקרסה לאחרונה בדיוק באותה צורה.

ובאותה חבורה כל הבנקים הגדולים בארה"ב שהחזיקו את ההון העצמי שלהם באגחים של משכנתאות שאינם שוות דבר , עד שבסופו של דבר נאלצו להכיר  באמת הכואבת  – גבי זי)

 

 

הטענה של תעשיית הביטוח לבעיה הזו היא שזה לא חשוב מה המחיר הנוכחי של האגחים ,מה שחשוב הוא שהאגחים ישולמו במלואם בהגיע זמן הפרעון שלהם, ולכן כל המחירים שלהם עד אז לא רלוונטים.

 

 

זה יכול לקחת עשרים, שלושים, או אפילו ארבעים שנה, יטענו מנהלי חברות הביטוח, אבל, כל עוד האגחים לא צריכים להימכר, הערך שלהם יהיה הערך נקוב שלהם. ברור שאם הם  ימכורו אותם עכשיו יהיה הפסד גדול ומיידי.

 

בתנאים כאלה,חלק  גדול מאופציות ההשקעה פשוט נעלמות, אולי לעשורים קדימה – כי החברות לא רוצות למכור את האגחים שלהם על מנת לא להכיר בהפסדים שלהם.

 

אבל ההשלכות המלאות מהפסדי האגחים שלא מדווחות בספרים הרבה יותר רציניות מחוסר יכולות להשקיע .

 הבעיה המרכזית היא שהאגחים הללו הם בעצם המקור של הקרנות לכסף שהוא בעצם רק זמני כפיקדון אצל חברת הביטוח. חברות הביטוח צריכות את הכסף הזה למימוש תביעות להחזר חובות ולריצה השוטפת שלהם –  כל עוד הבריכה שלהם שומרת על הגודל שלה, האגחים לא חייבים להימכר.

 אבל אם הבריכה של קרנות מתכווצת, וזה יכול לקרות אם הנפח של העסק ירד באופן משמעותי, רכוש יצטרך להימכר על מנת לשלם את החובות.

ואם הרכוש הזה מורכב מאגחים עם הפסדים גדולים שעד עכשיו לא הכירו בהם , ההפסדים האלה פשוט יתרבו במהירות תוך כדי  השמדת הערך נקי של החברה  בתהליך.

 

לכן, לחברת ביטוח עם אגחים שהתכווצו בערך השוק שלהם ( ויש עכשיו המון חברות כאלה… ) וגם בעלות שער בלתי-מספיק של רמות בטוחות שעלולות להתדרדר (מכיוון שהבטוחות שלהם נשענות על האגחים) יש בעצם שתי אופציות:

 

אופציה אחת היא: לומר לחתמים להמשיך לקבוע את מחיר חיתום הפוליסות לפי רמת החשיפה של החברה לאגחים ואז על כל דולר של פרמיה יש דולר של מחיר ההוצאה פלוס המחיר של הפסד על האגחים. (ובמילים אחרות – להעלות את מחיר הביטוחים כדי לכסות על ההפסדים הצפויים בירידת שערי האגחים – גבי זי)

 

ההשלכות של ההנחייה הזאת צפויות מראש :

 1) בגלל עלית המחירים החברה תפסיד לקוחות למתחרים בזמן קצר.

 2) בגלל שנפח הפרמיה יתכווץ באופן משמעותי, (כי החברות ימכרו פחות ביטוחים) תהיה עליה בהיקף החובות שלהם – כי יהיו פחות פוליסות שימכרו ועדיין יהיו חובות לשלם.

3) רכוש (אגחים) יצטרך להימכר כדי לממן את תשלום החובות .

4) חלק גדול מאי ההכרה בירידת ערך האגחים יהפוך להפסד מוכר בדוחות הכספיים.

 

ווריאציות של האופציה הזו יכולות לגרום לעונש יותר קטן לחברת בתהליך ההכרה בשווי הנקי שלהם. למשל כשהחברות יגיעו לשלב 3) הם יכולות למכור מניות שכבר חושבו לפי ערכי שוק האמיתיים שלהם או אגחים שניקנו לאחרונה, שכוללים פחות הפסדים.

מכירה של הנכסים החדשים היא ההתנהגות יען קלאסית – להטמין את הראש באדמה: למכור את הרכוש היותר טוב ולהמשיך להחזיק את הרכוש  שמפסיד הכי הרבה, השיטה הזו פחות כואבת בטווח הקצר, אבל לא סביר שהיא תנצח בטווח הארוך.

 

 

האופציה השניה הרבה יותר פשוטה : פשוט להמשיך לכתוב פרמיות  בלי קשר לערך רמות ההפסדים שצפויים בחיתום , על ידי זה משמרים את הרמות הנוכחיות של הפרמיות,הרכוש והחובות, ואז מתפללים ליום יותר טוב, או שמחירי החיתום יעלו או שמחירי האגחים יעלו.

כלומר, לבטח עסקים בלי קשר להפסדי חיתום הצפויים כדי להשיג כסף מקרנות שמשקיעות בחברה בגלל שערי ריבית גבוהים.

האופציה השניה הזאת אולי נראת טוב ושומרת על ערך הנכסים העכשווי  " תחזוקת נכסים " בתעשיית החיתום-לנסות להחזיק את הרכוש שיש עכשיו גם עם העסק פשוט נורא ואיום.

 

אתם יכולים להבין לבד באיזה אופציה אנחנו נבחר.