תרגום מכתבי וורן באפט שנת 1987- חלק 21

 

 

 

 

בחלק השני של הפוסט הנוכחי באפט מתחיל להסביר את משנתו על מינוף בעסקים. חשוב.

תרגום מכתבי וורן באפט מכתב שנת 1987 חלק 21:


יש לי עוד שני הערות על השקעה בחברות בשוק הפתוח:

הערה ראשונה : מאז פרסמנו את הדוח ביצענו כבר מספר שינויים ואנחנו נמשיך לעשות זאת ללא כול הודעה מקדימה.

ההערה השניה גם כן באותו עניין: במהלך שנת 1987 כפי שארע גם בשנים קודמות היו מספר ספקולציות בתקשורת לגבי קניה ומכירה של חברות על ידנו. הספקולציות האלו לפעמים התבררו כנכונות לעיתים כחצי נכונות ולעיתים כבכלל לא נכונות.

באופן מפתיע לא היתה שום קורלציה בין גודל הקניה-מכירה ועוצמת הפרסומים בתקשורת לבין הדיוק בפרסום. שמועה אחת טענה בוודאות על עסקה כזו בעתון גדול בתפוצה ארצית למרות שלא היה לשמועה הזו דבר במציאות. בשעה ששמועה אחרת טענה שבצענו עסקה לטווח אורך למרות שבפועל התרחשה עסקת ארביטרז לטווח קצר בלבד.

אתם כבר מבינים שאנחנו פשוט לא מגיבים בכלל בשום צורה על אף שמועה גם אם היא נכונה וגם אם לא. בעולם שבו רעיונות השקעה טובים גם מוגבלים וגם פגיעים אין לנו שום אינטרס בחשיפת המידע הזה למתחרים שלנו.

החוק הוא הדבר היחיד שמחייב אותנו לחשוף את הפעולות שלנו.

כמו שאנחנו לא מצפים שהמתחרים שלנו יספרו לנו על ההשקעות שלהם , וכמו שאנחנו לא מצפים מעתונאים שיחשפו את המקורות שלהם כך גם אנחנו לא מדברים על העסקים שלנו.

הרבה פעמים אנחנו מוצאים את זה מאוד לא נעים שחברים שלנו מדברים על קנית חברה X בגלל שכך הם שמעו בתקשורת שאנחנו עושים – גם אם זה בכלל לא נכון אני לא מתקן אותם.

אם הם באמת רוצים להשתתף במה שבארק שייר קונה הם פשוט יכולים לקנות את המניה שלה. הבעיה היא שזה לא מרגש… הרבה יותר מרגש לקנות את המניה שכולם מדברים עליה. האם האסטרטגיה הזו ריווחית או לא זו שאלה אחרת לגמרי.


פיננסים


קצת אחרי סוף השנה בארקשייר מכרה שני אגחים בסכום כולל של 250 מיליון $.

שני האגחים האלו פוקעים בשנת 2018 הרווח שלנו לאחר עמלות היה קצת מעל 10%.

למרות התחזית הפסימית שלנו לגבי האינפלציה העתידית , (גבי זי: ולכאורה זה סיבה להתחיל להלוות כסף עכשיו כשהריבית עדיין נמוכה מאשר כשהאינפלציה משתוללת והריביות מאוד גבוהות ) לגבי חובות – הטעם שלנו מאד מוגבל.

זה ברור שבארקשייר יכלה לשפר בהרבה את ההחזר על ההון שלה אם היא הייתה שומרת על אותו מאזן נכסים רק שבמקום הון הכסף היה מושג בחובות – אז כמובן יחס החוב לערך העסק היה עולה.

ולמרות שברור שהיינו מתמודדים יפה עם חוב גדול יותר – אפילו בתנאים קיצוניים יותר מהמשבר של 1930.

אבל התפיסה שלנו שונה בעליל , אנחנו לא מעוניינים במצב חוב שבו אנחנו יכולים לעמוד בהתחייבויות שלנו – אנחנו מעדיפים להשיג תוצאות טובות ארוכות טווח גם במצבי משבר – מאשר תוצאות אופטימאליות בתנאים נורמאליים בלבד.

(גבי זי: בחברות בהם המינוף גדול , בשעת משבר הרווחים מאוד יקטנו בגלל המינוף הגבוה – הוצאות על החובות יהפכו להיות גורם משמעותי ביותר , בנוסף החברות הממונפות יזרקו על ידי מר שוק בשעות משבר בגלל הסיכון שטמון בהם ולכן ערכן ירד אל הרבה מתחת לערכן האמיתי כפי שקרה במשבר האחרון.

כשהמצב בשווקים נורמלי אז הרווח להון של החברות הממונפות עולה לשמיים אבל באפט מעדיף את התשואה להון גבוהה תמיד – גם בשוק עולה וגם בשוק יורד – כלומר בשעת משבר – מאשר מצב של תשואות יפות בזמנים של שוק שורי ותשואות נמוכות בזמנים של שוק דובי. )

עסקים טובים או החלטות השקעה נכונות יביאו לתוצאות מספקות בסופו של דבר גם ללא מינוף.

לכן זה נראה לנו טיפשי לסכן מה שחשוב – כולל את הפנסיה של בעלי המניות שלנו או של המועסקים שלנו רק כדי להגדיל את ההחזר על ההון שלנו – בעניינו זה פשוט דבר לא חשוב בעליל.