תרגום מכתבי באפט 1989 חלק 20

 

 

קטע מדהים שמתאר את חדלות הפרעון שאופפת אז (וגם כמובן היום…)  את הגופים הפיננסים הגדולים – בנקים ובתי השקעות , המשך תרגום המכתב משנת 1989.

הקטע גם מסביר מאיפה נולד המושג   EBITD

אבל כמו כול דבר שקורה בוול סטריט – מה שהחכמים עושים בהתחלה הטיפשים עושים בסוף…

בשנים האחרונות הונפקו המון אגחי קופון 0 ומכשירים שונים אחרים מאוד דומים על ידי המון גופים בגלל היתרון הבא שהם מציעים להם: הם לא צריכים לשלם כלום כרגע לקוני האגח – אי אפשר ליפול כשמבטיחים מראש שלא צריך לשלם…

העיקרון הזה בעבודה – שאתה לא צריך לשלם הרבה זמן כי הבטחת לא לשלם – לא נעלם מעינם של בנקי השקעות שמחפשים תמיד עסקאות רעועות ומסוכנות.

הבעיה הייתה שלמלווים עצמם זה לקח זמן : כשהמכירות הממונפות התחילו לחגוג לפני מספר שנים , קונים יכלו לקבל הלוואות רק על בסיס שבו הערכה של תזרים מזומנים חופשי הייתה מורכבת מרווח תפעולי ועוד הפחת פחות הוצאות ההון , לאחר המינוף זה הותאם למצב החדש שבו הפחיתו גם את הריבית ואת תשלומי החובות.

בשלב הבא מחירי העסקים התייקרו כול כך שכשקנית עסק – כול התזרים החופשי שלו הלך לכיסוי הריבית של חוב הקניה , זה כמובן לא השאיר כסף לכיסוי הקרן של החוב.

תשלום החובות הפך להיות הבעיה של המחר לא של היום – כדברי סקרלט אוהורה :"אני אחשוב על זה מחר…" משום מה המלווים הסכימו לקבל אגחי זבל כאלו. החובות הפכו להיות ממוחזרים במקום משולמים…

זה מזכיר לי את הסרט המצויר שבו הלווה אומר לבנקאי ההלוואות כשהוא לוחץ את ידו אסיר תודה: "אני לא יודע איך אוכל לשלם לך אי פעם…"

מהר מאוד מלווים מצאו את הסטנדרטים החדשים הללו כבלתי נסבלים . כדי להמשיך לשכנע לווים לקנות עסקים רעים בעסקאות טיפשיות הם מצאו מונח חדש שנקרא:  EBDIT 

כלומר רווח לפני הפחת , ריביות ומיסים , שמתאר את יכולת החברה לשלם את חובותיה , וכשמשתמשים בסרגל המדידות הקצוץ והמעוות הזה המלווה לא רואה בעצם את ההפחתות בגלל התאוריה שההפחתות הללו לא מוציאות כסף בפועל מהחברה.

ברור שזו אשליה .

ב 95% מהעסקים בארה"ב ההוצאות ההוניות כוללות פחת בדיוק כמו הוצאות שכר או קניית ציוד. אפילו נער שנזרק מהתיכון שקונה רכב לוקח בחשבון את הפחת של הרכב כשהוא מחשב את העלות של הקניה , ולא רק את הוצאות התחזוקה של הרכב והוצאות הריבית על ההלוואה שלקח.

אם הנער הזה יבוא לבנק ויתחיל לדבר איתם על EBDIT, יצחקו איתו ביחד כשיוציאו אותו החוצה מהבנק.

אפשר כמובן לדלג על ההוצאות ההוניות של חברה בחודש מסויים , בדיוק כמו שאדם יכול לדלג על ארוחה , יום יומיים או שבוע . אבל עם הדילוג הופך להיות שיגרה – הגוף בסוף מת מחולשה.

יותר מזה דיאטה שמבוססת על תקופות של אוכל ותקופות של בלי אוכל גורמות לנזק לאורגניזים – אדם או תאגיד. כאנשי עסקים צ'רלי ואני משחררים אנשים שלא לוקחים בחשבון באופן קבוע את ההוצאות ההוניות.