תרגום מכתבי באפט – 1986 חלק 4

בדרך כלל שטח החדשות הממוצע בעיתונים בני השוואה לעיתון של באפלו עומד על 40%.

ההבדל בין 40% ל50% הוא הרבה יותר חשוב ממה שהוא נראה:
 בעיתון בן 30 דפי פרסומות ו20 דפי חדשות – שיש בו 40% חדשות.
 בעיתון כמו שלנו עם 50% חדשות זה יהפך להיות 30 דפי פרסומות ו30 דפי חדשות כל יום.

בהינתן המספרים הללו העיתון שלנו מספק 50% חדשות יותר מאשר כל שאר העיתונים (גבי זי : במקום  20 דף 30 דף.)

 

אנחנו מאמינים שבגלל ההתחייבות הכבדה שלנו לחדשות לעיתון של באפלו יש יחס חדירה כזה גבוה.

(היחס הזה הוא אחוז בעלי הבתים שקונים את העיתון כל יום ביחס למספר בעלי הבתים באזור בו העיתון מופץ – גבי זי)

יחס החדירה של העיתון הזה הוא הגבוה מבין 50 העיתונים הגדולים של ארה"ב.

 

יחס החדירה שלנו בימי ראשון הרבה יותר מרשים מיחס החדירה בשאר ימות השבוע.

 לפני עשר שנים העיתון היחיד ששרת את העיר באפלו היה הקרייר אקספרס והיה לו יחס חדירה של 63% ו 271,000 גיליונות מכורים בכל יום א`.

 בגלל שהוא היה היחיד יחס החדירה שלו נחשב כסביר וטבעי בשווקים של ערים גדולות כדוגמת העיר באפלו.

היחס הזה פשוט משקף את הרצון של אנשי העיר למוצר של יום א`.

 

העיתון שלנו התחיל בשנת 1977 ויש לו כיום יחס חדירה של 83% והוא מוכר כ100,000 עותקים יותר מאשר הקרייר לפני עשר שנים למרות שכמות האוכלוסייה ירדה בהרבה במהלך עשר השנים שעברו.

 

בכל ההיסטוריה האחרונה באף עיר אחרת לא היה יחס חדירה שאפילו מתקרב ליחס החדירה שלנו.

 

למרות השוק המעולה השוליים התפעוליים שלנו נמצאים בירידה.

 מחיר הדפוס של העיתון עלה במהלך 1986 בצורה משמעותית וגם קצב גדילת הכנסת הפרסומות שלנו לעיתון הצפוי בשנת 1987 צנוע ביחס לשאר העיתונים.

 למרות זאת – גם אם שולי הרווח שלנו ימשיכו להצטמצם לא נפחית את אחוזי החדשות של העיתון.

 

 כבר עברו עשר שנים מאז שקנינו את העיתון הזה . הגמול הכספי שהעיתון הביא לנו עבר בהרבה את הציפיות שלנו ובאותו אופן גם הגמול הלא כספי.


הכבוד שלנו לחלק של החדשות בעיתון רק הלך ועלה עם השנים מאז הקניה וגם הכבוד לעורך הראשי מורי לייט שבמו ידיו מוציא את החדשות הללו.


המאמצים שהשקיעו מורי וסטן בניהול העיתון היו קריטיים בזמני החושך הכלכליים וגם בזמני האור. צ`רלי ואני אסירי תודה להם.

 

 

עסק הרהיטים המדהים (NFM) של משפחת בלומקין ממשיך לעשות ניסים כלכליים. מתחרים באים והולכים (בעיקר הולכים) אבל גברת בלומקין והצאצאים שלה ממשיכים הלאה.


ב1986 המכירות של העסק גדלו ב10.2% ל132 מליון דולר. לפני 10 שנים המכירות עמדו על 44 מיליון דולר בשנה וגם אז היה נראה שהחנות מוכרת את המקסימום שהיא יכולה באזור שבו היא ממוקמת.

 

בהינתן שהחנות ממשיכה להיות דומיננטית וגם האוכלוסייה גודלת בקצב מאוד קטן והאינפלציה לא כל כך משמעותית בסחורה שהחנות מוכרת

 (גבי זי: ולכן לא הגיוני שיכנס יותר כסף כי מחירי הרהיטים לא עלו כל כך בזמן האינפלציה ) , איך יתכן שהחנות תגדיל את כמות המכירות שלה?

 

ההסבר ההגיוני היחיד הוא הבלעדיות של החנות והתפוצה הרחבה שהיא זוכה לה על ידי ההנחות והמוצרים האיכותיים שהיא מוכרת .

יש לה שם טוב .


כהכנות לרווחים עתידיים החברה מגדילה כעת את מחסן הסחורות שלה שממוקם כמה מאות מטרים מהחנות – בשליש.

 

גברת רוז כעת בת 93 ממשיכה לעקוף כל מנהל צעיר ונמרץ שאני מכיר – 7 ימים בשבוע מהפתיחה עד הסגירה באומץ וברוח ניצחון אדירה.

 

קל ללמוד את השיעור הקריטי הזה: בגיל 93 ועדיין אף אחד לא מגיע לתפוקה שלה.


בפגישה השנתית שלנו שתיערך בשנת 2024 (גבי זי: כשבאפט יגיע לגיל הזה…) תזכרו את העובדה הזו לפני שאתם מסמנים אותי כיושב הראש של החברה.

 

תרגום מכתבי באפט – 1985 חלק 10

 
תרגום מכתבי וורן באפט מכתב סיכום שנת 1985.

חלק 10.

 

 

 

   

  

עכשיו בואו ונחזור בחזרה לשלושת העסקים שלנו:

 

רהיטי נברסקה NFM – הכוח של העסק נובע מעלויות תפעוליות מאוד מאוד נמוכות שמאפשרות לעסק למכור ללקוחות שלו מאוד מאוד בזול את הרהיטים הטובים ביותר בשוק במחיר הטוב ביותר.

 

זוהי החנות הגדולה ביותר מסוגה במדינה. למרות משבר שפקד השנה את החוות (גבי זי: הרבה מהקונים בחנות באים מרקע חקלאי , והם הושפעו מהמשבר בחוות.) החנות שברה השנה את שיאי המכירות שלה.

 

ושוב אני רוצה לציין שהמנכל – רוז בלומקין ממשיכה בגיל 92 לקבוע לכולנו קצב שאנחנו לא מצליחים לעמוד בו. היא נמצאת שם מוכרת ומנהלת 7 ימים בשבוע , אני מקווה שכל אחד מכם שעובר באומהה יעצור בחנות ויראה אותה בפעולה זה פשוט יתן לכם המון השראה כמו שזה נותן לנו.

 

ב SEES   אנחנו ממשיכים להשיג נפחי מכירות רחוקים בהרבה מכל שאר המתחרים שלנו , ולמרות שהצרכנים אולי מעדיפים אותנו הטרנד בתעשייה לא כזה טוב :  אנחנו ממשיכים לחוות ירידה ברווח פר חנות. (הרווח עולה כי נפתחים עוד חנויות ואז כמות המכירות עולה , אבל כמות המכירות פר חנות יורדת  – גבי זי)

 

זה כמובן יוצר לחץ חזק על עלויות הייצור פר פאונד. הגענו למצב שאנחנו מסכימים להעלות את המחירים בצורה צנועה ואם לא נצליח לייצב נפח מכירות קבוע פר חנות שולי הרווח שלנו יהפכו לצרים יותר.

 

בעסקי החדשות שלנו הרווחים גם קשים להשגה , למרות שמחיר הדפוס פר שורה עלה השנה (ובעקבותיו מחיר העיתונים – גבי זי) הרווח דווקא הצטמצם בגלל עליות של הדפסות המהדורות המוקדמות.

כמות הפרסומות שמודפסת על גבי העיתונים שלנו ירדה השנה.

 

עיתונים במהדורות מוקדמות הרבה פחות רווחים מפרסומת וגם יותר פגיעים לתחרות מצד עיתונים אחרים. בשנת 1985 עסקי החדשות שלנו שלטו יפה בעלויות הייצור שלהם וגם יכולת החדירה שלנו לבתי הלקוחות המשיכה להיות יוצאת דופן.

 

בעיה אחת שאין לאף אחד משלושת העסקים הללו היא הנהלה.

 

בSEES יש לנו את צ`אק הגינס שהפך להיות המנהל מיום שקנינו את העסק וזאת היתה אחת הבחירות המוצלחות שלנו. בחדשות יש לנו את סטן ליפסי מנהל בקליבר דומה. סטן נמצא איתנו כבר 17 שנה והכישרון העסקי שלו אוכל כל בעיה שהוא נתקל בה. כמובן בחנות הרהיטים יש לנו את גברת בלומקין ואת כול משפחתה.

 

אני רואה את עצמי כבר מזל לעבוד עם מנהלים כאלו. אני אוהב אותם באופן אישי כמו שאני מעריץ את היכולת העיסקית שלהם.

 

ביטוח

 

מוצגת פה הטבלה הרגילה של היחס המשולב והשינוי בפרמיות שנכתבו השנה ביחס לשנה שעברה לתעשית הביטוח כולה.

 

שנה

שינוי בפרמיות שנכתבו השנה

היחס המשולב אחרי חלוקת דיבדנדים

1972

10.2

96.2

1973

8

99.2

1974

6.2

105.4

1975

11

107.9

1976

21.9

102.4

1977

19.8

97.2

1978

12.8

97.5

1979

10.3

100.6

1980

6

103.1

1981

3.9

106

1982

4.4

109.7

1983

4.5

111.9

1984 (משוכתב)

9.2

117.9

(משוערך) 1985

20.9 

118

 

 

 

היחס המשולב מייצג את סך עלויות הביטוח – הוצאות וגם הפסדים , ביחס למכירות מהפרמיות. יחס מעל 100 מייצג הפסד ויחס מתחת ל100 מייצג רווח מחיתום.

 

( גבי זי: בעצם זה יחס הפוך לשולי הרווח שאנו מכירים : הרי הרווח + הוצאות = סך המכירות .

שולי רווח זה בעצם רווח חלקי מכירות ואילו היחס המשולב הוא בעצם הוצאות חלקי המכירות.

השינוי בפרמיות בעצם מראה לנו את צמיחת תעשית הביטוח. )

 

התוצאות של התעשיה היו ממש יוצאות מן הרגיל בשנת 1985. הגידול במכירות היה עצום ולכן הוא גם גרם להפסדים עצומים , הפסד שהוא מעל אחוזי האינפלציה. אם לא היה גידול כזה במכירות אנחנו משערים שהיחס המשולב היה יורד בכמה נקודת לכיוון הרווח.

 

אבל ההפסדים לא משתפים איתנו פעולה השנה כפי שהם לא שיתפו בשנת 1984. ולמרות שהאינפלציה האטה מאוד השנה ההפסדים דווקא צברו תאוצה. ההפסדים עקפו את האינפלציה ביותר מ13%.

 

קטסטרופות אינם הסיבה העיקרית להפסדים האלו. זה נכון שבשנת 1985 היה מספר גדול של הוריקנים אבל בהכללה ההפסדים שנגרמו מכול הקטסטרופות בשנת 1984 ובשנת 1985 לא הגיעו לסך של 2% מהמכירות. גם לא היה עליה חזקה במספר התאונות בבתים או ברכבים בתעסוקה או בשאר היחידות "הנפיצות".

 

הסבר חלקי להפסדים האלו הוא כל התוספות שהתעשייה הכניסה לרזרבות  בשנת 1985.

כל מנהלי הביטוח רצו להתוודות על כך שלא הקצו מספיק כסף בשנים עברו כדי לכסות את כל תביעות הביטוח ולכן כדי לתקן בצורה משמעותית את טעויות העבר הם הגדילו את סך הכספים שנועד לרזרבות.

 

עוד סיבה הרבה יותר מדאיגה להפסדים האלה נובעת מאינפלציה של בתי המשפט: המושבעים והשופטים הגדילו את תשלומי הביטוח לתובעים על חשבון "הכיס העמוק" של חברות הביטוח. לא מעניין אותם העובדות או התקדים שהם יוצרים בכך.

 

"האינפלציה" הזו בבתי המשפט כנגד חברות הביטוח מייצגת תעלומה בעתיד של התעשייה הזו. זה הופך את תחזית קדימה למאוד מאוד קשה. מעבר לגורמים האלו הטווח הקרוב נראה ממש טוב. בגלל שהמכירות גדלות והקטסטרופות לא צפויות אנחנו צופים שהיחס המשולב יפול בצורה חדה מאוד במהלך שנת 1986.

 

(גבי זי:

מהפיסקה האחרונה ניתן ללמוד סוד גדול של באפט.

על סמך עבר ארוך טווח ויציב באפט מנסה לשערך את התזרים העתידי. במקרה הנוכחי הוא כמובן נתקל בבעיה כי לא ברור לו עד כמה בתי המשפט ישפיעו על שיעור הרווח שלו…

אבל לנו כמשקיעים זה נותן אינדקציה לכך שבאפט מנסה לחזות קדימה את הרווח העתידי ועל סמך הרווח הזה הוא משערך את השווי הנוכחי של החברה.

 

ועוד משהוא :

 

באפט טורח מידי שנה להביא את טבלת תוצאות תעשיית הביטוח כולה ולא רק את הביצועים הספציפיים שלו.

הסיבה לזה היא ברורה , בשנות השבעים הצמיחה השנתית במספר הביטוחים שנמכרו בממוצע דו ספרתית!

 בנוסף התעשיה כולה ריווחית בדרך כלל ובשיעור מאוד יפה.

כל שנשאר הוא להצמד לתעשיה הזו ולפעול בתוכה בצורה חסכנית.

 

במספר מקומות באפט כותב על זה שלא מספיק שהעסק עצמו יהיה טוב , חשוב גם שהתחום שבו העסק מוכר יהיה תחום טוב- הדוגמה שממחישה את זה בצורה הטובה ביותר היא עסקי הטקסטיל של באפט , שהיו בווודאי עסק מעולה בתעשיה כושלת .

בביטוח לעומת זאת גם עסק בינוני למדי יכול להראות רווחים מדהימים.   

 

אם תעיינו שוב בתחילת הפוסט הזה תראו שבאפט מתעניין בעלויות הייצור של כל תעשית השוקלד ולא רק ב SEES כי כאמור העסק המוצלח שלנו צריך גם להיות בתוך ענף תעשייתי מוצלח.

 

ולקינוח , נא שימו לב לנקודה הבאה :

 

בכל תחום של עסקים ישנם פרמטרים שונים למדידת הביצועים והאיכות.

בעסקי הביטוח זה היחס המשולב והגידול במכירות.

בעיתונות זה יחס החדירה.

בשוקולד זה כמות ההכנסות פר חנות ושולי הרווח.

ברהיטים שולי הרווח הגבוהים הם אלו שעושים את העבודה.

 וכו וכו.

 

אז כשאתם באים לבחון עסק , שימו לב שאתם מצויידים בכלים המתאימים לבחון אותו….

 

)

 

 

תרגום מכתבי באפט – 1987 חלק 5

תרגום מכתבי באפט חלק חמישי

 

הנה קצת עדכונים לגבי החברות שאנו מחזיקים:

* NFM

בעלה של אגאתה כריסטי היה ארכיאולוג , פעם הוא אמר על המקצוע המושלם של בת זוגו – ובעצם על המקצוע שלו : "ככל שאת נעשית יותר מבוגרת כך הם מתעניינים בך יותר."

הסטודנטים של מנהל עסקים ולא ארכיאולוגים הם אלו שצריכים להתעניין בגברת B. (רוז בלומקין) . היא בת 94 ומשמשת כמנכ"לית של רהיטי נברסקה.

היא התחילה לפני 50 שנה עם 500 דולר בלבד. היום NFM   היא חברת הרהיטים הגדולה ביותר ברחבי ארה"ב.

היא ממשיכה לעבוד שבעה ימים בשבוע מהפתיחה עד הסגירה – היא מוכרת , קונה , מנהלת ומתחרה בחנויות האחרות.

לי זה ברור שהיא רק אוספת מהירות. היא תגיע למלוא כוחה ולמלוא הפוטנציאל שלה רק בעוד חמש או עשר שנים. לכן שכנעתי את מועצת המנהלים שלנו לשנות את גיל הפרישה שלנו ל 100. (כל פעם שעוברת עוד שנה זה נראה לי עוד יותר טיפשי שצריך לפרוש רק בגיל 65 …..)

סך המכירות של NFMעלה ב 8% משנה שעברה והוא עומד על 142.6 מיליון דולר.

אין עוד חנות דומה לדבר הזה בכל המדינה ואין עוד משפחה כמו משפחת בלומקין: הבן שלה לואי ושלושת הילדים שלו מנהלים את העסק עם אותם אינסטינקטים שיש לרוז , עם אותו יושר ועם אותה מוטיבציה.

הם עובדים כצוות ולמרות שכל אחד מהם מאוד חזק בפני עצמו ביחד הם פשוט הרבה יותר מסכום הכוחות של כל אחד בנפרד.


העבודה המעולה שלהם גורמת לנו כבעלים להרוויח המון , אבל באופן דרמטי מי שמרוויח הכי הרבה מהמשפחה הזו הם הלקוחות שלהם. הלקוחות שלהם חסכו השנה סך של 30 מיליון דולר על ידי זה שהם קנו אצלם ולא במקום אחר.


אתם תיהנו לשמוע על מכתב אנונימי שקיבלתי באוגוסט שעבר:

"צר לי לראות את ריווחי בארקשייר צונחים ברבעון השני.

אחת הדרכים בהם תוכל להרוויח בחזרה את הכספים שהפסדת היא על ידי העלאת מחירי הרהיטים בחנות של NFM.

אם תבדוק את המחירים שלהם תגלה שהם מורידים כ 10% עד 20% ממחירי המוצרים בעודם על השולחן.

זה אומר שבמקום סך מכירות של 140 מיליון דולר בשנה יהיה לך 168 מיליון דולר מכירות בשנה.

זה לא ישנה דבר לאף אחד – אם תבדוק את חנויות המתחרים שלך – רהיטים , שטיחים , טלביזיות ושאר מוצרי הבית תגלה שכולם מוכרים במחירים יותר גבוהים.

אם תעלה את המחירים למשהו יותר הגיוני זה רק יכול לעזור.

תודה לך

אחד מהמתחרים שלך."

 

החנות של גברת B  תמשיך לשגשג בגלל החזון שלה: "מכור בזול ואמור רק את האמת…"


תרגום מכתבי באפט – 1984 חלק 4

 

תרגום מכתבי וורן באפט
 מכתב סיכום למשקיעים שנת 1984 חלק 4

 




אנחנו שיגשגנו בדרך מאוד פשוטה כמו גם מחזיקי מניות רבים אחרים – שלושת האחזקות העיקריות והגדולות ביותר שלנו – גאיכו GF וושינגטון פוסט קנו מחדש את המניות שלהן.

מנית  Exxon שהיא האחזקה הרביעית בגודלה שלנו גם קנתה בחזרה את המניות שלה בצורה חכמה ואגרסיבית .

בכל אחת מהחברות הללו מחזיקי המניות היו בעלים של עסקים מעולים ששיפרו את מצבם לאין ערוך על ידי על ידי קניה מחדש במחירים רחוקים מהערך הפנימי של המניה.

אנחנו מרגישים מאוד בנוח להיות בעלי אינטרסים בעסקים כאלו שמשלבים עסק טוב עם דאגה ומודעות לבעלי המניות.

הטבלה הבאה מראה את שווי השוק של האחזקות שלנו (לא כולל את רהיטי נברסקה ו Wesco)

 

 

 

מספר מניות

שם חברה

עלות

שווי שוק נוכחי

690,975

Affiliated Publications, Inc.

3,516

32,908

740,400

American Broadcasting Companies, Inc.

44,416

46,738

3,895,710

Exxon Corporation

173,401

175,307

4,047,191

General Foods Corporation

149,870

226,137

6,850,000

GEICO Corporation

45,713

397,300

2,379,200

Handy & Harman

27,318

38,662

818,872

Interpublic Group of Companies, Inc.

2,570

28,149

555,949

Northwest Industries

26,581

27,242

2,553,488

Time, Inc.

89,327

109,162

1,868,600

The Washington Post Company

10,628

149,955

 

 

 

 

 

סהכ:

573,340

1,231,560

 

All Other Common Stockholdings

11,634

37,326

 

 

 

 

 

Total Common Stocks

584,974

1,268,886

 

 

 

 

 

 

 

(שימו לב לפערים המדהימים בין מחיר הקניה למחיר העכשוי של החברות – גבי זי)

 

עברו כעשר שנים מאז המצב הפך להיות בלתי אפשרי עבורנו בקנית מניות שגם מבחינה מספרית וגם מבחינה איכותית מתקרבים לסטנדרטים שלנו ביחס בין מחיר לערך. אנחנו משתדלים לא לוותר ולהתפשר על על הסטנדרטים הללו .

 

  (באפט רומז כאן לכך שעברו כעשר שנים מאז נגמרו חברות הנט נטס – גבי זי )

בנוסף למספרים שסופקו בתחילת החלק הזה ניתן למצוא מספרים נוספים בעמודים 42-47 של דיוני ההנהלה…..

 

 

 

רהיטי נברסקה  NFM

 

שנה שעברה הצגתי בפניכם לראשונה כאן  את גברת B. (רוז בלומקין) והמשפחה שלה . סיפרתי לכן שהם מדהימים ולמרות שהמעטתי והצנעתי את המיקרה. לאחר כשנה נוספת של שנה בחינה מדוקדת של היכולות שלהם  , אני יכול לומר בכנות שמעולם לא ראיתי קבוצת ניהול כזו שגם מתנהגת או מתפקדת בצורה קרובה  למשפחת בלומקין.

 

 גברת B, שמתפקדת כי"ור הדרקטוריון בגיל 91 כעת ,צוטטה בעיתון מקומי לאחרונה כשאמרה:

 

 " אני מגיעה הביתה לאכול ולישון , וזה בעצם הכול. אני כבר לא יכולה לחכות שיאיר היום הבא ואחזור לעסק שוב." גברת B. נמצאת בחנות 7 ימים בשבוע מהרגע שבו החנות נפתחת עד הרגע שבה החנות נסגרת. כנראה שהיא מקבלת גם הרבה יותר החלטות וגם הרבה יותר טוב מכול י"ור דרקטוריון אחר.

 

במאי האחרון היא קיבלה תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת ניו יורק.

אנשים אחרים שקבלו תואר כזה הם המנכלים של   Exxon Corp, Citicorp ,  IBM , General Motors  .

ההבדל בין גברת B לבין כול המנכ"לים האלו הוא שהיא כמובן לא למדה מעולם בבית ספר .

 

 

גם לבני משפחת בלומקין לא חסר: כולם שותפים מלאים להצלחה המסחררת של העסק. כולם למדו בבית הספר הטוב מכולם – העסק של סבתא – ורואים זאת בביצועים שלהם בפועל.

 

שנה שעברה המכירות של העסק גדלו ב 14.3 מיליון דולר ולכן הגיעו ל 115 מיליון דולר – והכול מחנות אחת באומהה. זה נפח המכירות הגדול ביותר בכל רחבי ארה"ב.

רק הגידול במכירות היה נפח מכירות בהרבה חנויות מצליחות אחרות. הנה כמה מיספרים שמסבירים את ההצלחה הזו:

 

חנות הרהיטים הקמעונאית של לויץ למשל , בעלת שולי רווח גולמים של 44.4%. זה אומר שעל כל 100 דולר שאתה קונה בחנות 55.6 הולכים על הוצאות מכר שונות. ולויץ מגדיר את עצמו כבעל מחירים זולים ממחיר הרהיטים בכל חנות רגילה באזור שלו.

שולי הרווח הגולמיים של גברת B גבוהים בחצי – כלומר באזור ה 65% – וזה בגלל היעילות הגדולה והוצאות התפעוליות הנמוכות שלהם (משכורות , פרסומות , אחזקה ) שעומדים על 16% בלבד מול 35% של לויץ.

 

זאת לא בקורת על לויץ , שהוא עסק מצויין ומאורגן היטב , זו פשוט הצגה של הטוב ביותר מול גברת B. שמצליחה לחסוך ללקוחות שלה כ 30 מיליון דולר בשנה אם הם היו קונים בחנות אחרת את אותם רהיטים.

 

החסכון הזה ללקוחות הוא לב ההצלחה של החנות שמאפשר לה להגדיל את קהל לקוחותיה הרחק מעבר לאזור הגיאוגרפי שבו היא נמצאת. ולכן הגידול העצום במכירות וברווחים.




תרגום מכתבי באפט – 1983 חלק 5

 
 
 
 

שאלה אחת שאני תמיד שואל את עצמי כשאני בא להעריך עסק היא:

 

איך הייתי אני, בהנחה שיש לי מספיק הון ,כישורים אישיים ואנשי צוות מומחים, מתחרה עם העסק הזה?

 

(פה באפט חושף את אחד הכללים החשובים שלו: כשאני בא לקנות מניה אני צריך להכיר את העסק ממש טוב , לראות איך הוא מתנהל מבפנים, ואם אחרי ההכרות הזו אם אני רואה שקשה מאוד להתחרות עם העסק הזה , אז כנראה שכדאי לרוץ לקנות אותו – גבי זי.)

 

במקרה הנוכחי הייתי מעדיף להתגושש עם דוב גריזלי מאשר להתחרות עם גברת B והצאצאים שלה.

הם קונים באופן מבריק, הם מפעילים את החנויות שלהם במחירים שהמתחרים שלהם אפילו לא חולמים עליהם, ואז הם מעברים הלאה את כל החיסכון הזה  ללקוחות שלהם.

זה העסק האידיאלי: נותן ערך יוצא דופן ללקוח שבתורו מחזיר לבעלים כלכלה יוצאת דופן.

 

גברת B חכמה בצורה מדהימה, ומתוך ראיה רחוקת טווח קדימה לטובת המשפחה, החליטה למכור את העסק (NFM) בשנה שעברה.

 

במשך שנים ארוכות הערצתי את שניהם: המשפחה והעסק, ולכן העיסקה נגמרה מאוד מהר. אבל גברת B, שעכשיו בת 90, לא אחת שתלך הביתה.

היא נשארה יושבת הראש והיא נמצאת על רצפת המכירות שבעה ימים בשבוע. מכירות שטיחים הן המומחיות שלה. היא באופן אישי – לבד, מוכרת כמויות של שטיחים הרבה יותר גדולות מאשר קמעונאי שטיחים אחרים

 

 

קנינו 90% מהעסק, כאשר 10% נשארו בידי חברי המשפחה שמעורבים בניהול, ואופציה ל 10% שינתנו למנהלים צעירים ועיקריים מהמשפחה.

 

ואיזה מנהלים הם. הגנטיקה במשפחה הזו פשוט עובדת בצורה שלא תאמן.

לואי בלאמקין, הבן של גברת B , היה הנשיא של רהיטי נברסקה הרבה שנים ונחשב כקונה הכי פיקח של רהיטים ומכשירים בארץ.

 

לואי אומר שהיתה לו את המורה הכי טובה, וגברת B אומרת שהיה לה את הסטודנט הכי טוב. ושניהם צודקים….

לואי ושלושת הילדים שלו כולם בעלי יכולת עיסקית של משפחת בלאמקין, לכולם עיקרון של מוסר עבודה, והכי חשוב לכולם יש אופי. מעל זה יש לציין שהם באמת אנשים נחמדים. אנחנו שמחים להיות בשותפות איתם.

 

 הצגת הביצועים של בארקשייר

 

במשך שנת 1983 הערך הנקוב שלנו בספרים גדל מ$737.43 למניה ל$975.83 למניה, או במילים אחרות עליה בשווי ההון העצמי של 32% בשנה.

אנחנו מעולם לא לוקחים שנה אחת ברצינות. אחרי הכל, מדוע הזמן שדרוש לפלנטה שלנו להסתובב סביב השמש מתזמן בדיוק גם את הזמן שדרוש להערכת הפעילות של עסק מסוים ?

 

 במקום זה , אנחנו ממליצים על לא פחות מחמש שנים של מבחן כקנה מידה מחוספס של ביצועים כלכלים.

 

(לכן לעניות דעתי אין מה להספיד את באפט על השנה הנוכחית 2008 ,על הביצועים הגרועים שלו השנה שכללו גם ירידה חדה מאוד בשווי המאזני – כנראה ש 5 שנים מהיום הקניות שכביכול כשלו השנה יניבו ריווחי ענק – גבי זי)

 

אורות אדומים צריכים להתחיל להבהב רק אם במשך חמש שנים הרווח השנתי הממוצע של העסק נופל הרבה מתחת להחזר על ההון עצמי בתקופה הזו של כל התעשייה האמריקאית בהכללה.